שלא לעורר חשד, אפילו

מחויבות האדם לערכים המוחלטים שהוא דוגל בהם וכמובן לערכי התורה וההלכה קודמת לנשיאת החן בעיני החברה

בקשתם של בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן לא נדחתה לגמרי. משה הסכים לאפשר להם בעתיד לשבת בעבר הירדן, ובתנאי שיהיו שותפים מלאים בכיבוש הארץ. משה חותם את דבריו במילים מיוחדות ויוצאות דופן: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל" – נקיות כפולה. גם כלפי ה', וגם כלפי העם. מהי אותה נקיות הנדרשת ביחס לישראל? האם לא די לתת דין וחשבון לפני אבינו שבשמים?

השבוע לומדי הדף היומי סיימו את מסכת יומא. באותה מסכת (לח ע"א) מצאנו שתי דוגמאות לאותה נקיות:

1. "בית אבטינס היו בקיאים במעשה הקטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהן, וכשהיו נושאים אשה ממקום אחר היו מתנים עמה שלא תתבשם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבשמים לקיים מה שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'".
2. "בית גרמו היו בקיאים במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצאה פת נקיה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים הם ניזונים לקיים מה שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'".

בית גרמו ואבטינס קבלו על עצמם סייגים שלא היו חייבים בהם. אין שום איסור שתצא כלה מבושמת מבית אבטינס, או שילדים מבית גרמו ייצאו עם פת נקיה. הם נהגו ברמה מוסרית גבוהה יותר, ועשו השתדלות מיוחדת שלא יבואו לחשוד בהם.

כל אדם שמציית לתורה ולמצוותיה צריך גם להאזין לרגשות הציבור ולמנוע חשדות מיותרים. דומה שבימינו, כאשר התקשורת מצויה במוקד החברה, כאשר אנו חיים באווירה של מתחים חברתיים, נדרשת מאתנו זהירות יתירה, שלא יבואו לחשוד בנו או אפילו שלא ייראה שעשינו דבר שאינו הגון למראית עין. החשדנות הפכה להיות מחלה נוראית של החברה כולה והקהילה בפרט ולכן נדרשת זהירות יתירה. חובת האדם ובוודאי המנהיג היא כפולה. הוא חייב להיות ישר עם עצמו ועם מצפונו, שלם עם אלוקיו. אולם בכך אין די: יש גם אמת נתפסת, אמת ציבורית. החובה להיות נקי כפיים כלפי האנשים הסובבים אותנו גם היא חלק מתורת חיינו.

בסיומה של ברכת המזון שבמהלכה אנו מברכים על השפע, אנו מזכירים את העיקרון החשוב הזה: "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם"; דהיינו גם בעיני אלוקים וגם בעיני האדם, אולם ראוי ונכון לשים לב לסדר הדברים: המחויבות להקב"ה קודמת בכל מקרה. מחויבות האדם לערכים המוחלטים שהוא דוגל בהם וכמובן לערכי התורה וההלכה, קודמת לנשיאת החן בעיני החברה. אך יחד עם זאת, חשוב שנשיאת החן של האדם תהיה גם על מקומו ועל החברה שהוא חי בתוכה.

(מטות מסעי תשפ"א)