הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)הליכתם המשותפת של משה ואהרן לשליחות מתוארת פעמיים בשני פסוקים סמוכים. בפסוק הראשון נאמר: 'הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…'. ובפסוק שלאחריו: 'הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה… לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן'. בעוד שבפסוק הראשון נאמר: 'הוא אהרן ומשה', בפסוק השני משה הוקדם לאהרן: 'הוא משה ואהרן'. מדוע שינה הכתוב את הסדר?
מדייק רש"י: 'יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולים כאחד'. לדבריו, השינוי בסדר השמות מוכיח שמשה ואהרן שקולים.
אבן עזרא מציין טעם עקרוני לשינוי: 'הם עתה מעת שדברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו, והשם דבר עמו פנים אל פנים, ונגש אל הערפל אשר שם השם, ולא כן אהרן, והכתוב מעיד לא כן עבדי משה'. בתחילה התורה מזכירה את אהרן לפני משה, משום שהוא הבכור. אולם כאשר התורה מתארת את עמידתם לפני פרעה, מקדימה התורה את משה לפני אהרן משום שהוא החשוב שכן, ה' מתגלה אליו פנים בפנים.
רבי אפרים מלונטשין בפרושו "כלי יקר" מפרש אחרת על פי ההקשר ותוכן הפסוקים. בפסוק הראשון נאמר: 'הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…' הפסוק מתאר את המינוי של משה ואהרן לשליחות. שמא נחשוב, שהואיל וה' התגלה למשה בסנה, משה הוא עיקר השליחות ואהרן רק טפל לו. לכך מקדים הכתוב את אהרן ללמדנו ששניהם שווים. מאידך, הפסוק השני מתאר את שיחתם של משה ואהרן עם פרעה וכך נאמר: 'הֵם הַמְדַבְּרִים אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל … הוּא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן' – שמא נחשוב שאהרן הוא הדובר העיקרי ומשה שהיה 'כבד פה וכבד לשון' נספח לאהרן בעודם עומדים לפני פרעה, הקדים הכתוב את משה לראיה, ששקולים היו בעמידתם לפני פרעה.
משה ואהרן צומחים בסביבה שונה, הם בעלי אופי שונה. משה מנהיג קשוח המדבר לעתים בתקיפות. גם כאשר מדבר עם הקב"ה מעז הוא לומר: 'ה' למה הרעותה לעם הזה', 'למה זה שלחתני'. משה שצמח בבית המלכות יכול לתבוע את עלבונם של ישראל. יכול הוא לעמוד מול פרעה ולדרוש את שחרורם של ישראל. לעומתו, אהרן צומח מתוך העם, אוהב שלום ורודף שלום, שמות שבטי ישראל נישאים על לבו, שפתותיו תורה וממנו מבקשים דעת. לעולם מברך הוא את ישראל בברכת כהנים באהבה. תפקידו המרכזי להכשיר את ליבות העם למעמד הר סיני.
משה ואהרן הם שני מנהיגים היוצאים לשליחות משותפת. התנאי המרכזי להצלחת השותפות הוא ששניהם ידעו שהם שקולים, והאחד תלוי בחברו. מנהיגות צריכה לשלב בין יחסי פנים ליחסי חוץ, בין רכות לקשיחות, בין אהבה ליראה, בין אמת לשלום. שילוב זה יכול להתרחש בין שני מנהיגים השונים באופיים ובאישיותם. אעפ"י שקשה ליישם זאת במציאות, שכן אין שני מלכים משמשים בכתר אחד, בכל זאת זה הדבר התאפשר:' וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹקים לְפַרְעֹה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ'. דהיינו משה ואהרן חולקים ביחד את תפקיד המנהיגות. המשורר בתהילים רואה את שמואל כמשלב בין אהרן ומשה: 'מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם' (תהילים צט,ו).
אהרן ומשה שיקפו את המנהיגות האידיאלית, השלימו זה את זה. הצלחתם נבעה מכך שראו את עצמם שווים. בימים אלו של בחירות טוב לרענן את הבסיס למנהיגות איתנה כזו שיכולה להכיל בתוכה, עד כמה שניתן, את תכונותיהם של משה ואהרן כאחד. מנהיגות קשוחה שביכולתה לשמור על האינטרסים של עם ישראל בפני העולם וגם כזו שיכולה לשדר רגישות כלפי החלש ורודפת שלום בין חלקי העם.
(וארא תשעה)
