״ונשמרת מכל דבר רע״ – מצווה זו, שנאמרה על רקע היציאה למלחמה, מהווה גם ציווי כללי ורחב. צריך להישמר מן הרע. ובמקום בו חושפים שהרע בתוכנו נמצא – צריך להיאבק מולו, בדרכים מגוונות. הדברים כמובן קשורים גם לפרשת השבוע הקודמת, ולדרשת חכמים על ״ידינו לא שפכו את הדם הזה״ – במובן של הבנה שגם כשברור שזקני העיר לא שפכו את הדם הזה, ואפילו שמתברר גם שאחריותם לעניין אינה מהווה אפילו אחריות שילוחית, בכל זאת צריך לשאול האם אנחנו עושים את כל שביכולתנו כדי להתעורר במפגש עם הרע, ולתקנו ולמתקו ככל שאנו יכולים.
הנטייה הטבעית היא לסבור שפרשיית האונס המזעזע שהתרחשה באילת, אבל היא אינה היחידה ולעתים קרובות מידי מתפרסמים סיפורים דומים, אינה נוגעת לנו. לא זו בלבד, אלא שיש הנוטים לרכך אותה, לטעון כי ההסכמה היא אם כל הפתרונות, להאשים את המערכת שמסביב, ועוד דרכים רבות המאפשרות להדחיק את החומרה הגדולה והנוראה של המציאות הזו. הפרשייה הזו מחייבת אותנו להתעורר עוד לפני הפניית כל החיצים כלפי חוץ: האם אנחנו בחברתנו שלנו מעצימים ומחזקים בכל הדרכים האפשריות את היחס הראוי לבני אדם בכלל, ומתחנכים עוד ועוד שלא פוגעים בבני אדם גם אם ניתנת הסכמה פורמלית לכך; האם אנחנו מעדנים את ההתנהגות בגיל הנעורים, ודואגים להטמיע את החומרא הגדולה של הטרדה והצקה; האם הקדושה והצניעות שאנו עוסקים בהם כוללים בתוכם גם את הזעזוע מההפקרות המינית ומהיחס לגוף ולהתקשרות הגופנית כשהיא נעשית מחוץ למסגרת הנישואין הקדושים והטהורים, וגם את ההבנה שמדובר במקומות העמוקים ביותר בחיי אישה ואיש, והיחס אליהם צריך להיות ככזה, ועוד ועוד. ההתעוררות היא לבחון את עצמנו, גם אם מדובר בסדרי גודל נמוכים בהרבה, שכן זרעי הפורענות האלה הם בעייתיים בפני עצמם, עוד קודם שהם מצמיחים את פירות הבאושים.
מעבר לכך, עד כמה אנו משקיעים בהגברת היכולת של ילדינו לעמוד בלחץ חברתי, להתייצב מול חבריהם הנוהגים שלא כשורה, בתחומים רבים, ולנסות להסית את מעשי הקבוצה מרע לטוב; עד כמה אנו מעדנים את המצו׳איזם בכללו, ומדגישים דווקא את העדינות, את היחס לבני אדם כפנים בפנים, את החשיבות של האמונה והמצוות והקדושה הרבה יותר מהכוחנות הגברית. כל אלה, ותחומים אחרים, הם מענה לחוסר האונים שאנו מתפלצים במפגש עם סיפורים קשים אלה.
ומתוך כך, להזכיר לנו כי כל ילדי ישראל הם חלק מאתנו, ואנו מבקשים את טובת כולם. בקשה זו יכולה ללכד עוד ועוד בני אדם, המבינים לאן נפלנו כחברה בהעמדת היסוד היחידי על בסיס ״ההסכמה״, והתעלמנו מהיבטים עצומים אחרים של האנושיות, המוסריות, היחס לאינטימיות ולצניעות, ולעוד מרכיבים הבונים מערכת שונה באופן משמעותי של יחסים בין המינים. כל זה, לא על מנת לנצל את האירוע כדי לקדם תפישות עולם, אלא מתוך רגישות עילאית לכבוד האדם בכללו, להימנעות מפגישה, ולמקומם הראוי של היחסים הראויים.
(כי תצא תשפ)
על האונס באילת; לבדוק את עצמנו
השארת תגובה