קוצ'ין הודו, חלק ב'

שחורים ולבנים
החלוקה בין יהודי קוצ'ין, הפכה למלחמה מתמשכת בין פלגי הקהילה, יצרה מחלוקות רבות, פגעה בנפש וברכוש ובעתידה של הקהילה והיא ידועה בהיסטוריה של הקהילות היהודיות כ"אפרטהייד היהודי". נדמה שלחלוקה התהומית והשנאה העמוקה שהייתה בין הקבוצות, אין אח ורע בעולם היהודי.
בין שתי הקהילות, השחורים והלבנים, היו מחלוקות קשות במשך דורות. היחסים ביניהם היו של אפרטהייד ממש, אפליה, טענות לגבי מי הגיע ראשון להודו, מי חולק אבות משותפים עם היהודים המייסדים של תת-היבשת ומי יכול לטעון לטהרה משפחתית על שורשיו היהודיים. בהודו ההינדית בעיקרה, כשטהרה היא בעלת חשיבות עליונה ומעניקה שליטה ועליונות בהיררכיה החברתית וכן זכויות פוליטיות וכלכליות, לא היו אלו עניינים קטנוניים; הם היו אבן הפינה של ההישרדות.
השחורים ישבו במשך דורות ושנים בספסלים האחוריים בבית הכנסת, לא הועלו לתורה, לא נמנו למניין המתפללים, לא הוזמנו לבתי הלבנים ולא התחתנו עמם. במשך דורות, נישואין בין השחורים והלבנים היו טאבו. בנוסף, הפארדסים לא הסכימו לאכול בשר שנשחט כהלכה על ידי הקבוצה השנייה.
ב-400 השנים שלאחר הגעתם במאה השש-עשרה, הם יפיצו את הסיפור שהיהודים השחורים, שהיו כבר מבוססים היטב באזור, לא היו 'טהורים' אלא בניהם של עבדים שהגיעו בספינות של שלמה המלך ונישאו לנשים קוצ'יניות מקומיות, וכך פגמו את הרצף האימהי היהודי.
מר אלאגואה, צאצא ליהודים לבנים בקוצ'ין, אמר לי: "אנו הראשונים. מה עוד יש לומר? לא אכפת לי מה טוענים ספרי ההיסטוריה. אין לי זמן לשאלות וראיונות, מצבנו ברור ופשוט".
לעומתו, אחד מראשי הקהילה של השחורים טען בפניי: "אנו היהודים הראשונים בקראלה. אבותינו באו מקראנגאנור, ההיסטוריה שלנו הולכת אחורה להתחלה. אני יכול להראות לך מצבה של אחד מאנשינו מהמאה השלוש עשרה. הם מציינים באופן חופשי שאבותיהם הגיעו מאירופה רק במאה החמש עשרה. אז איך הם יכולים להיות הראשונים?".

היהודים השחורים הוסיפו:
"הם קוראים לנו בני עבדים. זה מרגיז. אבינו היה יוסף רבן האגדי ולפני זה הסוחרים היהודים שהגיעו להודו לאחר חורבן בית שני בירושלים. השושלת שלנו נמשכת אחורה לעיר הקודש עצמה. הם יכולים רק לטעון שהשושלת שלהם ממשיכה אחורה לספרד. אולם, מכיוון שהם עשירים, מכיוון שיש להם עור לבן, הסיפור שלהם יותר אקזוטי ורומנטי".
עד היום קשה להחליט בידי מי הצדק ההיסטורי? מי הם היהודים המקוריים בדרום הודו? מי יותר מיוחס ממי? כל תיעוד מוקדם שהיה אולי קיים, הושמד על ידי הפורטוגזים כששרפו ובזזו את שכונת היהודים ב-1662. מאוחר יותר הפארדסים רשמו את ההיסטוריה שלהם, שהופצה לפקידים קולוניאליים רבים ונוסעים זרים.

החתונה המעורבת
ב-1959 נערכה חתונה שזעזעה את הפארדסים השמרניים… בן למשפחת סאלם- בלפור, התאהב ונישא לאישה מהקבוצה ה'לבנה', סימה "בייבי" קודר. כיוון שנאסר עליהם להינשא בבית הכנסת הפארדסי, הזוג הצעיר נישא בבית הכנסת הבגדאדי בבומבי עם אביו ואחיו הגדול של החתן.
תגובות הוריה של בייבי שיקפו את רגשותיהם של רוב חברי הקהילה הפארדסית: הלם ותדהמה.

אין סוף אופטימי
כיום, אחרי 400 שנה, ההתפלגויות והמחלוקות המתמשכות כבר אינן קיימות, אולם יהודים רבים בהודו וכאלה שעלו לישראל, עדיין זוכרים ונושאים צלקות כואבות של 'אפרטהייד יהודי' זה.
להיסטוריה יש נטייה לנשוך חזרה. כשמר כהן שהיה השוחט של הלבנים נפטר, הם נשארו ללא שוחט והשוחט היחיד שנותר היה אליאס 'באבו' יוסף, יהודי שחור מארנאקולם. אם הפארדסים רצו לאכול בשר, הם נאלצו לקנות את הבשר שנשחט ע"י באבו. הם גם נאלצו לשתף פעולה כדי שיהיה מנין בבית הכנסת הפארדסי לחגים
זוהי רק דוגמא קטנה לאיך היהודים השחורים והלבנים הפכו להיות תלויים זה בזה בשנות הדמדומים שלהם.. זו דרכה של ההיסטוריה, באופן סמלי אך מעשי, היהודים הלבנים של סינגוג ליין מונשמים על ידי יריביהם לשעבר.
מר מרדכי, אחד מתוך 11 היהודים הלבנים שנשארו, אמר לי: "זה כבר הסתיים. ללא האנשים מארנאקולם לא יהיו תפילות בחגים. איננו יכולים לאכול בשר אלא אם השוחט שלהם שוחט אותו. רק הם מחזיקים אותנו בחיים".
אולם למרות הצהרות אלו, יש גם סימנים אחרים. שאלתי את אחד מהיהודים, כמה יהודים יש בקוצ'ין? תשובתו הייתה: 11 יהודים. שאלתי שוב, האם יש קהילה נוספת בעיר או שמא יש עוד יהודים? תשובתו החד משמעית הייתה: לא! התעלמות מוחלטת ושיטתית מקהילת השחורים המאלאבארים עד היום.
הבעיה בין השחורים ללבנים הינה בעיה מרכזית להבנת ההיסטוריה של יהודי קוצ'ין ולסיבה שהם הגיעו לקצם לפני זמנם.

(כי תישא תשעט)