קוצ'ין, הודו, חלק א

קהילת יהודי קוצ'ין היא בין הקהילות האגדיות שיש בעולם היהודי. משמשים בה בערבוביה יהודים מימי שלמה המלך ויהודים שברחו מהאינקוויזיציה, ממלכה יהודית עם נסיך, יהודים שחורים ולבנים, ומנהגים מיוחדים.

בשנת 1968 חגגו יהודי קוצ'ין 1900 שנה לקיום הקהילה היהודית במקום. נראה שבמצבה כיום, אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר לא תצליח לחגוג את חגיגות ה-2000.

העיר קוצ'ין שוכנת בחוף מאלאבאר של קראלה, בדרום חוף הים המערבי של הודו. המונח יהודי קוצ'ין הפך לשם כולל לכל היהודים אשר גרו במדינת קראלה, לרבות מחוץ לעיר.
כיום נותרו רק 49 יהודים בקוצ'ין אשר הם שארית הפליטה של 2000 שנות היסטוריה.

מוצא לוט בערפל
מוצאם של יהודי קוצ'ין לוט בערפל. המסורת המקומית מדברת על הגעת היהודים הראשונים כבר באניות המלך שלמה. מסורת אחרת מדברת על צאצאים מגולי אשור, או בתקופת גלות בבל. יש הסוברים שהם הגיעו בחורבן הבית השני, או שהגיעו מתימן או ממיורקה במאה הרביעית. אחרים סבורים שמקורם מסוחרים יהודים שבאו להודו בשנת אלף לספירה. כמו כן בראשית המאה ה-ט"ז הגיעו לקוצ'ין יהודים מגורשים מספרד ומפורטוגל והצטרפו לקהילות וליהודים הקיימים במקום.

הקשר הראשון בין הודו וארץ ישראל, נוצר ככל הנראה בזמן תור הזהב של מלכות המלך שלמה. תבלינים וסחורה אקזוטית אחרת משכו את סוחריו הימיים של שלמה המלך לחופים אלו. יש המסבירים כי היהודים הראשונים בקראלה, היו מלחים מספינות המלך שלמה, שע"פ התנ"ך הביאו מדי שלוש שנים כסף, שיני פיל, תוכים וקופים. מעניין שבשפת המקום התוכי נקרא 'טוקאי' והקוף – 'קאפי'.

בכפר צונמאנגלאם, במדינת קראלה נמצאת מצבה עתיקה עם כיתוב ברור באותיות עבריות: "שרה בת ישראל", התאריך העברי המופיע על המצבה מקביל לשנת 1269. זהו הכתב העברי העתיק ביותר בהודו וממנו אנו למדים גם על הרקע הקדום של היהודים במקום.

בראשית המאה ה-16 הגיעו לקוצ'ין שני גלי הגירה. יהודים מקראנגאנור, שעל חוף מאלאבאר שיישובם נהרס ב-1524 בידי הפורטוגלים ויהודים אנוסים שנמלטו מספרד ופורטוגל.

יהודי קוצ'ין חיו מאות בשנים מבלי שידעו רדיפות או גילויי אנטישמיות, למעט בתקופת השלטון הפורטוגזי (1498- 1663). במשך השנים יהודי הודו בכלל וקוצ'ין בפרט נתפסו כחלק מהפאזל הרחב של אמונות ביבשת, מעולם לא נרדפו בשל יהדותם, ותמיד היו חופשיים לגמרי לקיים את דתם.

הממלכה היהודית והנסיך
ליהודים בקראנגאנור הייתה למעשה נסיכות עצמאית, עליה משל נסיך מגזעם ובבחירתם.
בני הממלכה היו צאצאי משפחת רבן מצאצאי עשרת השבטים אשר גלו והגיעו דרך תימן להודו. ישנן הוכחות היסטוריות רבות לקיום הממלכה ובעיקר נשארו עד היום לוחות הנחושת עליהם חרוטה תעודת הזכויות שקיבלו היהודים מהמלך, תעודה היסטורית המעידה על נוכחות היהודים במקום ונמצאת בבית הכנסת שבעיר מאטאנצ'רי. למושלים יהודים אלו היו את כל הזכויות השמורות למשפחות המלוכה של הממלכות ההודיות.

בשנת 1523 נכבש המקום על ידי הפורטוגזים וזמן קצר לאחר מכן נחרב על ידם המרכז היהודי אשר היה לממלכה. היהודים שנשארו עברו לגור בעיר האם קוצ'ין והפכו לחלק אינטגראלי מהקהילה שהייתה קיימת שם.

קבוצות בקהילה בקוצ'ין
למרות שהשם הכולל "יהודי קוצ'ין" מאחד את כל יהודי קוצ'ין, הרי שיהודי המקום היו מחולקים לקבוצות שונות ומופרדות עם שמות שונים.

החל מהמאה ה-16 כאשר הגיעו יהודים מחוף מאלאבאר ויהודים מגורשים מספרד ופורטוגל לקוצ'ין, הקהילה התחלקה לשלוש קבוצות נפרדות זו מזו: הלבנים, השחורים והמשוחררים.
השחורים הם צאצאי היהודים המקומיים והוותיקים, המשוחררים היו צאצאי עבדים אשר לאחר שחרורם דבקו בדת היהודית של אדוניהם והלבנים הם צאצאי מהגרים מהודו, ספרד, פורטוגל, תימן, עיראק גרמניה והולנד.
היהודים הלבנים נקראו גם ה"פארדסים" על שם בית הכנסת פארדסי שהם בנו ב-1568 וכן כיוון שפירוש המילה הזו בשפת המקום היא "זרים". היהודים השחורים נקראו גם "מאלאבארים" שכן הם היו לאורך דורות באזור מאלאבאר.
יש לציין שלא צבע העור הוא המגדיר את הקבוצות או יוצר את האבחנה בין הקבוצות השונות, אלא בעיקר מוצאן.
יהודי 'פארדסי' הסתכלו על המאלאבארים כיהודים טמאים וכגרים. שתי קבוצות אלו טענו שהנסיך היהודי יוסף רבן, היה מקהילתם.
החלוקה בתוך הקהילה הייתה לשם דבר במשך מאות בשנים ושליחים ומבקרים רבים אשר הגיעו לקוצ'ין, עמדו נוכח המחלוקת המרכזית בקהילה.
(תרומה תשעט)