הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)מפני מה שחיתות מסוכנת? למה מקפיד משה רבנו למסור דו״ח מפורט על הוצאות המשכן? מפני מה ציוותה התורה להיות נקי בעיני א-לוהים ואדם? למה נכון להיאבק בשחיתות ללא קשר לעמדות פוליטיות, להקשר של אדם מסוים, אלא כיסוד קבוע, הנוגע לכל אחד מאתנו ?
בראש ובראשונה, מדובר בפגיעה במידת האמת, באיסור לגנוב, בחובה להתרחק מהשקר, ובכל מה שהוא אחד היסודות עליו עומד העולם; מעבר לכך, מנהיגות מושחתת, מוכשרת ככל שתהיה, היא גם פגיעה מעשית בגוף אותו היא מנהיגה, שכן שיקוליה אינם לטובת המדינה אלא לטובת החור האפל המונע מהטבות למי ששיחד. היא מסיטה משאבים הנתונים להכרעותיו למקומות אחרים מאלה שהם יועדו להם, ובשל כך נגרמת פגיעה של ממש ביעדים שלשם הם היו מיועדים לכתחילה; היא מחוללת חוסר אמון במנהיגות – אם חס ושלום יהיה צורך בגיוס כללי לצורך מאבק ביטחוני, או בתוכנית כלכלית בשל מצב מסובך של המשק – היא לא תוכל להוביל אותו, בשל החשד המתמיד שהיא אינו פועלת לטובת העניין. במקום בו אין אמון בסיסי במנהיגות -אין בכוחו של החוק להניע את המהלכים הנדרשים; והשחיתות מחלחלת; מנהיגות מושחתת היא מגיפה מדבקת, המעניקה הכשר לכל הרמות לומר לעצמם "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר", והיא המדרון התלול בו מחליקה החברה אל התהומות השחורים.
לכן קובעת התורה שנקיות כפיים של המנהיגות השלטונית היא תנאי לעצם המינוי, ואין היא מתירה לנו להתכחש לו. התורה מבטאת עיקרון זה במצוות מיוחדות הנאבקות באופן מתמיד בשוחד, בהצבת התנאי למנהיג הראוי, ובתביעה לחיות חיי אמת; היא עושה זאת במצוות המוטלות על המלך – דווקא מי שיש בידו עוצמה מרובה צריך להישמע לצו הא-לוהי ״לא ירבה״, והאיסורים להרבות נועדו להבטיח כי לא יעבור על "לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל"; הנביאים ממשיכים את העולם מהתורה עצמה, ומדברים נגד השחיתות השלטונית פעמים רבות; זו צריכה להיות קביעה חד-משמעית, ומבחנה של חברה הוא בכך שאין היא מוכנה ששלטון יתנהל לאור עקרונות אלו. חשוב כל כך להדגיש כי בשעה שאנו תובעים את נקיות השלטון – אין מדובר במעלה מיוחדת, או בדבר מה שטוב שהוא קיים אבל לא נורא אם לא, אלא ביסוד מהותי לעצם קיומו.
סכנה אורבת גם לנאבקים בשחיתות השלטונית. המאבק בשחיתות המנהיגותית חייב להישמר מפני שתי סכנות. ראשונה בהן היא המניפולציה. במקום בו מזהים שלילה מוחלטת של שחיתות כאשר מדובר במפלגה היריבה, אולם התעלמות מהכתמים המכתימים את אלה שאתה תומך בהם – מתברר כי אין מדובר במאבק בשחיתות, אלא במניפולציה על המוסר. יבדוק כל אחד את עצמו האם יש לו אומץ ציבורי להילחם נגד השחיתות במחנהו קודם שהוא יוצא למאבק בצד השני. הסכנה השנייה היא לינץ' ציבורי בכיכר העיר, והענקת כוח מופרז לאלה המופקדים על המאבק בשחיתות. צריך לנווט בעדינות בין המאבק ובין חזקת החפות, ולא להזדרז להגדיר אדם כמושחת. ולוואי ונמצא את הדרך הראויה ללכת בה, ולעשות את הטוב והישר בעיני ד׳.
(פקודי תשעט)
