לימוד תורה

אם היינו שואלים לפני 20 שנה מהו חלומה של כל אמא יהודייה התשובה היתה ברורה: שהילד שלה יהיה רופא או עורך דין. כיום, כנראה, התשובה היתה מעט שונה, שיהיה מפורסם או איש הייטק. בין כה ובין כה, תשובות אלו שונות לחלוטין מחלומן של אימהות יהודיות לאורך מאות בשנים, שביקשו דבר אחד: שהילד יהיה תלמיד חכם, ויזכה להיות גדול הדור הבא של עם ישראל.
שאיפה זו משקפת היטב את המקום המרכזי שניתן במסורת היהודית ללימוד תורה. עוד טרם מגיע הילד לגיל חינוך, כבר חלה חובה ללמדו לומר פסוקים כמו 'תורה ציווה לנו משה וגו', ו'שמע ישראל' וגו'. ככל שיגדל, יש להוסיף וללמדו פסוקים והלכות, "הכל לפי בוריו" (רמב"ם הלכות תלמוד תורה א, ו). בן חמש יתחיל ללמוד מקרא. בן עשר ילמד משנה, ובן חמש עשרה יעסוק בתלמוד (משנה אבות ה, כא). מאז, לימוד התורה ימלא את חייו ויעסיק אותו בכל עת.
על אינטנסיביות לימוד התורה אנו למדים ישירות מן המקרא. המהפכה הגדולה שמחולל משה בספר דברים היא העתקת מוקד הקדושה שבעם מן המקדש אל התורה. מעמדם המיוחד של הכהנים והלוויים אינו נובע עוד מעבודתם בקודש אלא מהיותם מורי הוראה. הבשר הותר באכילה בכל מקום, ואין חובה עוד להקריבו במשכן לשם כך. ובמקום מערכת דתית אינטנסיבית של מקדש וקרבנות, משה מציב אלטרנטיבה (דברים ו, ו-ט): "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך. וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך".
ההכרה בייחוד הא-ל וידיעת מצוותיו וחוקיו, צריכות למלא את עולמו של האדם בכל רגע נתון. עליו לקשור את הדברים על זרועו ולהציבם בפתח ביתו. ומעל הכל, עליו להטמיע אותם אצל ילדיו. זהו הדבר שמביא את האדם אל שלמותו. זו איננה תלויה לא במרחב ולא בזמן. את הקדושה משיג האדם בכוחות עצמו, בכוח לימודו והתמסרותו לרעיונות הגדולים של התורה. זהו תהליך מרשים של דמוקרטיזציה של הקדושה שמבצע משה. בספר דברים, לימוד התורה תופס את מקומה של הפעילות המקדשית שכה אפיינה דתות אליליות. במקום צורות ופסלים המסורת היהודית הציעה לאדם ספר, שממנו ילמד בכוחות עצמו.
יחס זה ללימוד התורה הוא ללא ספק אחד הדברים המופלאים והנפלאים שקיימים ביהדות. בניגוד לשאר המקצועות, לא מובטח שכר ללימוד הזה. החובה ללמוד תורה מוצגת בתורה כדרישה קטגורית, בלתי מותנית, כחלק מהווייתו של האדם. זוהי שלמותו של האדם; ועל השגת שלמות אישית אין אנו זקוקים לשכר. על כן החמירו חז"ל עם מי שלומד תורה "שלא לשמה", ולא הצדיקו זאת אלא רק משום כך ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה" (בבלי פסחים נ, ב). בהגדרה, לימוד התורה מוצב מעל כל אינטרס וכל רווח גשמי, ולכן אין לקבל עליו שכר ולא לצפות לשום הנאה ממנו (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג, י).
אכן, לתרבות המערבית, דיבורים שכאלה נראים כזרים ומוזרים. לא פעם נשאלתי בימי לימודיי בישיבה: "אבל מה יוצא לך מזה?". אנשים לא הצליחו להבין מדוע בחור צעיר משקיע את השנים הטובות ביותר שלו בלימוד שאינו מבטיח לו כל תואר, מקצוע או הכנסה בטוחה. אבל זוהי בשורתה הגדולה של המסורת היהודית: על האדם ללמוד בשביל ללמוד, להשכיל בשביל להשכיל, לא מפני שום סיבה או תכלית אחרות. השאלה היחידה היא האם אנחנו עושים זאת נכון היום. לכך נידרש ברשימה הבאה.
(פקודי תשעט)