בחירת ישראל – חלק ב'

מהי המשמעות של בחירת ישראל בעידן שבו ערך השוויון הוא כה מרכזי? האם אין במושג ה"בחירה" סתירה לעולם הערכי המודרני שבו אנו חיים?
בניגוד להוגים מאוחרים, שטענו כי בעם ישראל קיים איזשהו יתרון על פני שאר העמים, במקרא איננו מוצאים זאת. אדרבה, המקרא נראה כמי שמלמד אחרת מכך. התורה איננה פותחת בסיפורו של עם ישראל אלא בגורל האנושות כולה. היא מלמדת שכולנו, בני ישראל ואומות העולם, בנים לאותו אדם הראשון שנברא בצלם א-לוהים. מכאן, שכל בני האדם שווים. אף אחד לא יכול לומר לחברו "אבא גדול מאביך" (ראו משנה סנהדרין ד, ה).
יתירה מכך, תיאורו של עם ישראל במקרא כלל לא מעיד על עליונות מסוימת שקיימת אצלו בטבע. אברהם לא מצויר כאיש בעל תכונות מיוחדות אלא כאחד האדם, וכך גם צאצאיו. א-לוהים מצדיק את בחירתו בעם ישראל לא משום היותו עם גדול וחזק אלא בדיוק להפך: "כי אתם המעט מכל העמים" (דברים ז, ז). גם גורלו של עם ישראל לא מעיד על הצלחה מיוחדת אלא בדיוק להפך מכך. יעקב אבינו מתאונן על ימיו שהיו מעטים ורעים (בראשית מז, ט), וגם צאצאיו חוו בעיקר סבל בימי חייהם, בשעבוד מצרים ובמסע הארוך במדבר.
מסתבר שדווקא בתיאור הלא-מחמיא הזה של ישראל לאורך המקרא טמון המסר של בחירת ישראל. עם ישראל לא נבחר בגלל היותו עם סגולה אלא למען היותו עם סגולה. הוא לא נבחר כי הוא טוב יותר משאר העמים אלא במטרה להיות טוב יותר מהם. הבחירה איננה עובדה אלא אתגר ומשימה, שעם ישראל צריך לקבל על עצמו. לכן גורלו מצויר בצורה הזו דווקא; כדי לקעקע את המחשבה כאילו קיימת בו עליונות סגולית.
פסוקים מפורשים מלמדים זאת. לפני מעמד הר סיני שולח א-לוהים את משה להביא לבני ישראל את המסר הבא (שמות יט, ד-ו):
" אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי. ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".
א-לוהים לא אומר כאן שעם ישראל הוא עם סגולה, אלא שעליו להיות עם סגולה, ולא זו בלבד אלא שהוא מדגיש: "כי לי כל הארץ". בבחירת עם ישראל א-לוהים לא ויתר על כל הארץ אלא להפך; במידה רבה בחירת עם ישראל נועדה בשביל כל הארץ. עם ישראל נבחר לשמש כעם סגולה כדי להקרין ולהוביל את כל הארץ. עם ישראל הוא משרת האנושות, לא האנושות היא המשרתת שלו (ראו פירוש רש"ר הירש שם).
זהו המובן בו יש להבין את בחירת ישראל בעידן שלנו. היא איננה סותרת את ערך השוויון, את העבודה שכל האנושות נבראה בצלם א-לוהים, משום שהיא משימה ולא עובדה. על עם ישראל תמיד להיות מוסרי יותר וקדוש יותר, ואם הוא לא כזה, אז לא רק שאין לו יתרון על פני העמים אלא שגם אין הצדקה לקיומו. זו הסיבה שהשחיתות בחברה הישראלית מהווה איום קיומי יותר עלינו מאשר כל סכנה ביטחונית אחרת.
עם ישראל נושא תפקיד של שליחות לעולם. בחירתו לא באה להקטין את שאר העמים אלא דווקא לרומם אותם. מבחינה זו לא העם היהודי הוא עיקר הבריאה אלא העולם כולו. ההתמקדות בעם ישראל איננה אלא אמצעי כדי להגיע יום אחד לעולם מתוקן ושוויוני באמת.
(תרומה תשעט)