הרב שי פירוןהמסך יורד. סיימנו את חומש שמות. אחד עשַר פרשות, כחודשיים ומחצה: שבעים נפש ירדו למצרים, העם הגיע לשפל נוראי, הפך לְעם של עבדים; בן העם הגיע לעמדה שלטונית, אחר כך זכַה לְהִתגלות, עמַד לִפְני שליט העולם, הוציאם מהגלות, לא לפני שהביא בשליחות הא-ל עשר מכות; הוליכם במדבר והתמודד עם אתגרים. הא-ל המתגלה מתוך הסנה, התגלה על ההר; עשר הדברות ניתנו ומיד לאחריהם חטא, שבירה ותיקון; ופירוט הלכות, מדיני עבדים והשבת אבידה; וכמובן ארבע פרשות של ציווי בניין המשכן. כך מסיימים:
"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן… וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם… כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם".
"מעשה אבות סימן לבנים". לפנינו תֵיאור גֵנרי של תולדות ישראל. פעם אחר פעם, זו התמצית: גלות וסבל, גוֹאל שעמד מול גדולי עולם, יציאה, בדרך, במדבר. ובכל פעם ספקנים מבית. ופעם אחר פעם, התגלה עמוד הענן הרלוונטי להנחותם דרך. והמשכן, מקדש המְעט, מקום התגלות השכינה, ליווה אותם בגלותם ובמסעם אל הארץ. "… והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו – וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים, כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד א-לוה עלי אֹהלֶיהם,..ולכן נשלם הספר הזה בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד" (הרמב"ן).
שני תנאים להשלמת תהליך הגאולה: שיבה אל מעלת האבות וחזרה אל ארץ הקודש. השראת השכינה היא עדות לְמעלת העַם.
מעלת העם היא בראש ובראשונה מעלה רוחנית. אמונה בא-ל, במציאותו. אבל מעלת העם תלויה גם בגודל ועומק החלום. להיות יהודי של פרשת שמות – וארא, להרגיש את מצוקת הגלות ולחלום על גאולה. להיות יהודי של פרשת כי תשא: לא להיות כפוי טובה. לדעת להמתין, לתת לאלוקות להופיע בעולם בקצב ראוי ונכון. לא לפקפק בהליך הגאולי. מחד – לחלום, להאמין; מאידך – לא לדחוק, להאמין, להיות סובלן.
לא מכבר נסעתי לפגישה עם ראש עירית באר שבע. בדרך התבוננתי על הנגב המתעורר וכשחלפתי ברחובה הראשי של בירת הנגב, היתה האוניברסיטה משמאלי. מחיתי דמעה כשנזכרתי בדברי בן גוריון: "תחשבוני למשוגע והדיוט, אך אני חולם על מעין 'אוקספורד' עברי בנגב, מעין יַבְנה עברית מודרנית…". ועוד אמר: "בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. כל מי שאינו מאמין בניסים אינו מציאותי."
ספר שמות קם לתחיה. כאן. לנגד עיני. מצוקה והשפלה של "כל הבן היילוד", ומנהיגים שעמדו מול פרעה, ואמרו בקול בהיר: "שלח את עמי", ויציאת מצרים, והליכה במדבר, ועמוד ענן. וחלום וחולמים. ב – 1897 כתב הרצל: "אילו באתי לסכם את קונגרס באזל [הקונגרס הציוני הראשון] באמירה אחת, שעליי לבטאה בפומבי, הרי הייתה זו: 'בבאזל יסדתי את מדינת היהודים'. …לו אמרתי זאת היום בפומבי, הייתה התשובה צחוק מכל עברים. אולי בעוד חמש שנים, לכל היותר בעוד חמישים שנה, יכירו בה הכול!" זה לקח חמישים שנה ועוד כמה חודשים. אבל זה קרה. קראו את ספר שמות. ראו בו גם את הסיפור שלנו. למדו עצמכם להמשיך לחלום, תמצית סיפורו של היהודי. עתה, כל שנותר להפוך מקדש מעט למקדש. להתפלל שיקויים בנו: " וּכְבוֹד ה' מָלֵא".
(פקודי תשעא)
