הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)
פרשת השבוע קרויה על שמו של יתרו, כהן מדיין ומי שהיה חותנו של משה רבנו (שמות, י"ח, א'). יתרו החליט להצטרף לעם היהודי. האמורא רב דרש מן הפסוק "וַיִּחַדְּ יתרו", "שהעביר חרב חדה על בשרו" (סנהדרין צד ע"א), ופירש רש"י, "שמל את עצמו ונתגייר" (שם). כך גם מובא בתלמוד ש"נתגייר") זבחים קט"ז ע"א).
במדרש משמשת קבלת יתרו כדוגמה לקבלת גרים בעתיד, "…אני הוא שאמרתי והיה העולם, אני הוא המקרב ולא המרחק… אני הוא שקרבתי את יתרו ולא ריחקתיו. אף אתה כשיבוא אדם אצלך להתגייר ואינו בא אלא לשום שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו…" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, א').
גיור מחייב שלושה דברים: "מילה וטבילה וקרבן. מילה היתה במצרים… וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה… וקרבן, שנאמר, 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות…'" (רמב"ם, איסורי ביאה פי"ג, א'-ד'). וממשיך הרמב"ם "וכן לדורות כשירצה העכו"ם להיכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן.." (שם).
סוגיית בירורי יהדות עולה בעשרות השנים האחרונות, ברבנות ובבתי הדין בישראל וברחבי העולם. בשואה הנוראה הושמדו קהילות רבות מספור. לאחר מכן חצץ מסך ברזל בין היושבים בברית המועצות לשעבר ובגרורותיה לבין אביהם שבשמים ולבין אחיהם שומרי התורה והמצוות ברחבי העולם. מצב זה גרם לרבים מיהודי אירופה לאבד את היכולת להוכיח את יהדותם באמצעים רגילי,ם כמו מסמכים או עדויות של בני משפחה.
לכן 'בדורנו מוטלת עלינו חובה לעזור להם לברר את יהדותם על פי ההלכה. מחקרים טוענים כי נתגלה גן או אוסף של גנים שמעידים כי מוצאו של אדם משושלת יהודית – "הגן היהודי". צאצא של אם יהודייה נחשב ליהודי, ולכן באופן תאורטי ניתן לטעון שהדת היהודית עוברת בתורשה מאם לצאצאיה. אין לאב כל השפעה על רצפים אלו.
בדנ"א מיטוכונדרי זה נמצא הרוב הגדול של האינפורמציה הגנטית. באמצעותו ניתן ללמוד על ההיסטוריה של אוכלוסיות ועמים ועל הקשר הגנטי ביניהם. אוכלוסיות ישראל נחקרו, ונמצא כי רובן היו מסוגרות מבחינה התרבותית במשך דורות רבים, ובחלקן התפתחו גם מאפיינים גנטיים ייחודיים בדנ"א המיטוכונדרי. צאצאים של אמא גיורת אי שם במעלה הדורות לא יזוהו כיהודים.
אחת הסוגיות המרכזיות בהלכה היא סוגיית 'רוב'. ניתן להכריע הלכה על פי הרוב. אולם ישנם כמה סוגי 'רוב'. ישנו רוב כללי. כמו רוב העולם קבעו כך או כך, וכך הלאה. זה מוגדר בהלכה "רובא דליתא קמן" (חולין י"א, ע"א).
יש הלכה נוספת של 'רוב', הנקרא "רובא דאיתא קמן" (שם), למשל, רוב העיר הזו הם כאלה, לכן כאשר יוצא בודד או בודדים מקבוצת הרוב, ההלכה תקבע שמן הסתם גם אותו בודד או בודדים הם מהרוב. באופן זה ההתייחסות היא לאדם שבא מעיר שרובה אינה יהודית, ואין לנו כל מידע או הוכחה ליהדותו, ההלכה תקבע שמן הסתם הוא אחד מהרוב, ומאחר שהעיר ממנה הגיע רובה אינה יהודית, גם הוא אינו יהודי.
עיקרון הלכתי נוסף הוא שניתן לקבוע הלכות על פי סימנים. יש "סימן מובהק", "סימן בינוני" ו"סימן גרוע" (שו"ע אהע"ז, י"ז). יש נושאים שדי בסימן בינוני כדי להכריע, ויש נושאים שזקוקים לסימן מובהק. סימן גרוע אינו מועיל כלל. אולם, הגדרת "סימן מובהק" אינה ברורה.
רוב הפוסקים סמכו על הכלל "סימן מובהק הוא שלא ימצא רק אצל אחד מאלף" (שו"ת משאת בנימין סי' ס"ג). כלומר, אם מצאנו מת, ואנו רוצים לדעת האם הוא בעלה של העגונה ובכך נפטור אותה מעגינותה, הכלל הוא שאם יש לו סימן זהה לסימן שאנו מכירים שהיה אצל בעלה שנעלם, ברמת שכיחות של רק אחד לאלף, זה נחשב לסימן מובהק.
