הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')לאיזה כיוון פנו הכרובים? הפסוק בפרשה מזמן לנו אתגר פרשני בעניין זה. מצד אחד הוא אומר: "וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו", אך מצד שני הוא מוסיף: "אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים" (שמות כה, כ). סתירה זו הביאה למחלוקת בין שניים מחכמי התלמוד: "חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית" (ב"ב צט, א). הגמרא מסבירה שעמידת הכרובים הייתה משתנה על-פי מצבו של עם ישראל: "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום", הכרובים פנו איש אל אחיו, "בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום" היו פניהם לכיוון הבית.
פניית הכרובים איש אל אחיו שיקפה אפוא מצב בו עם ישראל עושה רצון ה', ועמידתם כשני אוהבים ביטאה את אהבת ה' לעמו. ואכן, מספרים חז"ל כי "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, היו… מראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה" (יומא נד, א).
אולם כאן מתעוררת שאלה גדולה. הגמרא מספרת על חורבן הבית, כי "בשעה שנכנסו נוכרים להיכל, ראו כרובין המעורין זה בזה", וזלזלו בעם ישראל שמחזיקים דמויות שכאלה במקום הקדוש ביותר. בכך התקיים, לדברי חז"ל, הפסוק שבמגילת איכה: "כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ" (שם, ע"א).
רגעי החורבן הם הזמן המובהק ביותר בו "אין ישראל עושין רצונו של מקום", וכיצד ייתכן שברגעים אלה, כאשר הקב"ה שופך חרון אפו על מקדשו, הכרובים עומדים באופן שמבטא אהבה וחיבה לעם ישראל, כשפניהם איש אל אחיו?
הר"י מיגאש ענה שהיה זה נס מיוחד שנועד לבזות את עם ישראל ולקיים את הפסוק הנ"ל שבמגילת איכה. אחרים הסבירו שברגע שנחרב בית המקדש נמחלו חטאי ישראל, ולכן הם חזרו לחיבתם הראשונה לפני המקום. בתורת החסידות מוסבר שרצה הקב"ה לגלות את אהבתו לעמו דווקא בשעת הסתר הפנים של החורבן, כדי שעם ישראל ידע, עם צאתו לגלות, שהוא עדיין אוהבם, ולכן דאג לכך שהכרובים יהיו בצורה זו (בני יששכר לתמוז-אב, ג').
חביבים עלי דברי הכתב סופר שהופך את משמעות המדרש ומסביר כי כאשר יהודים עושים רצונו של מקום, כל אחד מהם חושב לא רק על עצמו אלא פניו לאחיו, והוא דואג גם לאחר. לעומת זאת, כשאין עושים רצונו של מקום, כל אחד חושב על עצמו ופניו לבית, לענייני ביתו הפרטי.
דבריו מחדדים את משמעות צורת העמידה של הכרובים כמשקפת את הערכים הנדרשים מכל יהודי. עמידתם האידאלית, שהיא בדרך של "ופניהם איש אל אחיו", ממחישה את הדרישה מכל אדם להסתכל על חברו ולא רק על עצמו, להפנות מבט לזולת, לראות כיצד ניתן לעזור, ולהאיר פנים זה לזה. כאשר יש אהבה ואחדות וכל אחד פונה אל חברו במאור פנים לא יתכן חורבן.
החברה הישראלית ידעה במהלך השנה האחרונה תקופה בה הפנים לא היו דווקא איש אל אחיו. הייתה זו התקופה הארוכה ביותר בתולדותיה בה פני כולם היו לבית, לבית המחוקקים. תקופה זו עומדת להגיע לשיאה ביום שני הקרוב, בו אזרחי ישראל ייכנסו אל מאחורי הפרגוד, ופני הכול יהיו מכוונים לקלפי. מגפת הקורונה שעלתה ארצה אף היא מייצרת הסתרת פנים של האדם מחברו. היא תורמת ליצירת בידוד, להרחקת אנשים זה מזה ולהחרפת החשש של האחד מהאחר.
כולנו תקווה שווירוס הקורונה שהגיע אלינו באשרת תייר, והוא לא יורשה להתאזרח. אנו מקווים גם שעם שוך הדי הבחירות תסתיים תקופת "פניהם לבית", וייפתח עידן של "פניהם איש אל אחיו". סופי התיבות של המילים: "ופניהם איש אל אחיו" – "שלום". מי ייתן ונדע להסתכל איש על חברו בדרך שתוסיף שלום בין הבריות ובחברה הישראלית בכללותה.
(תרומה תשפ)
