לעיתים, כאשר בהרצאותיי מצוטט הפילוסוף הגל, תוהים שומעי לקחי כיצד ואיך האנטישמי הלז מופיע בשיחותיו של רב.
אדם מנהל שלוש מערכות התייחסות בחייו: המערכת הקרובה ביותר היא משפחתו; ישנה עוד מערכת והיא עסקיו, עבודתו וחבריו; ואדם מנהל גם מערכת יחסים עם המדינה שלו.
המערכת הכפויה ביותר עלינו, זו שלא בחרנו בה ואיננו יכולים לחמוק ממנה, היא המשפחה. ולמרות הכפייתיות שבה, זו המערכת שאליה האדם קשור ומחויב יותר מכל מערכת אחרת. ילדיו יקרים לו יותר מכל דבר, והוריו הם מושא געגועים ונאמנות שעומדת במבחנים רבים.
לעומת מערכת זו, המערכת שבה אנו בוחרים, מערכת יחסי העבודה והחברה, היא מערכת חסרת נאמנות משום שברגע שהיא תחדל מלתת תועלת, שוב לא יהיה האדם נאמן לה.
והנה מופיעה המדינה כיצור כלאיים מיוחד: מצד אחד, האדם אומנם נולד למדינה מסוימת, אבל הוא יכול לבחור ולעזוב אותה. המדינה היא בחירה, אך בניגוד למערכות הבחירה התועלתית הרגילה, מפתיע לגלות שהאדם מוכן למסור נפשו עליה גם כאשר לא ברורה התועלת, הרי אם המדינה נועדה להעניק לאדם ביטחון ואפשרות קיום, כיצד ישיג את אלו אם הוא מוותר על קיומו למענה?
תיאור המסגרות האלו באופן הזה נובע מתורתו של הגל. לשיטתו, רק במסגרת של מדינה זוכה אדם לחירות מלאה. הרי המשפחה היא מערכת שאליה נולדת ובה לא בחרת; החברה שבה אתה מתקיים, גם היא מערכת מאורגנת שאתה מוכרח אליה כדי להתקיים; אך השתייכות למדינה מבטאת הזדהות ולא תועלת. לדעת הגל, המדינה היא ביטוי של רוח העם ואינה רק כלי שנועד לרווחת האזרחים ותועלתם, כפי שטענו לוק והובס, הוגים חשובים של מדעי המדינה.
במצב שבו אין בעם הסכמות באשר למהותה של רוח העם, קיימת סכנה שמא ערכי ההזדהות עם המדינה יתפוררו. והנה מתברר שלא כך הדבר
הגל נחשב לאחד הפילוסופים המשפיעים ביותר על תנועות לאומיות וחברתיות ועל הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית והפוסט-מודרנית. הוא עצמו לא היה במובהק מאלו, אבל העקרונות שעיצב היו כלי בידי הוגים רבים. השפעתו ניכרת גם על כמה מגדולי ישראל, וכנראה שגם הראי"ה קיבל חלקים חשובים מרעיונותיו של הגל. וכן, הגל היה אנטישמי בתקופתו. כדי להיות אינטלקטואל מקובל, היה עליך לאמץ מידה של אנטישמיות. ואולי לא רק בתקופתו…
האם מדינת ישראל מבטאת את רוח העם? במצב שבו אין בעם הסכמות באשר למהותה של רוח העם, קיימת סכנה שמא ערכי ההזדהות עם המדינה יתפוררו. והנה מתברר שלא כך הדבר. אנשים שלא מסוגלים למצוא דבר אחד שעליו יסכימו באשר לרוח העם, יוצאים להילחם כתף אל כתף.
לדעתו של הגל, אין מנוס מלהניח שאנו מזוהים עם המדינה. לשיטתו, המדינה היא הדבר היחיד המאפיין את רוח האומה וזו נובעת מנקודת הזמן, או בלשונו: "רוח הזמן" (המושג Zeitgeist הוא אחד המושגים המפורסמים בהגותו) ומשתנה עם כל נקודת זמן היסטורית, וכנראה שיש משהו בנקודת הזמן שלנו שמלכד אותנו.
אך מי שיקרא בפרשת השבוע שבה אנו נמצאים, ייוותר בהרהור עמוק יותר. המצווה הראשונה שבה נצטווינו כעם, קשורה לזמן, אלא שבעוד הגל ראה את בני האדם ככפופים לזמן, התורה רואה את הזמן ככפוף לבני האדם, לעם ישראל. אנו מקדשים את הזמן, מכריזים עליו וקובעים אותו. לא הזמן נותן בנו את רוחו, אנו מעניקים לזמנים את רוחם.
אולי כאן נמצא הסוד לעם ששרד את תהפוכות הזמן ואת רוחות הזמן?