גניבה, היא מצוות לא תעשה מהתורה, של לקיחת חפץ בחשאי, ללא ידיעת הבעלים, ונלמדת מהפסוק: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא יט') ולא מהציווי "לא תגנוב" שבעשרת הדברות, שם האיסור מיוחס לגונב אדם.
גניבת דעת בהלכה הוא האיסור להטעות את הזולת ולגרום לו לחשוב באופן מוטעה דבר מסוים, ובכללו לתת לזולת רושם מוטעה על כוונותיך האמיתיות כלפיו. וכך פסק הרמב"ם (ספר המדע, הלכות דעות, ב'): "אסור לאדם להנהיג עצמו בדברי חלקות ופיתוי. ולא תהיה אחת בפה ואחת בלב, אלא תוכו כברו, והעניין שבלב הוא הדבר שבפה. ואסור לגנוב דעת הבריות, ואפילו דעת הגוי. אפילו מילה אחת של פיתוי ושל גניבת הדעת, אסורה, אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות". עולה מן הדברים שהאיסור "גניבת דעת" שייך לאחד מסוגי השקר וההונאה שהתורה אסרה, ולא לאחד מסוגי הגניבה.
האם ניתן לשייך את איסור "גניבת דעת" הבריות גם לאחד מסוגי הגניבה?
רמז לכך בתוספתא (בבא קמא ז', ח'): "שבעה גנבין הן: הראשון שבכולן גונב דעת הבריות וגו', שכל הגונב דעת הבריות – נקרא גנב".
הרב ד"ר מיכאל אברהם (תחומין כה', ע' 350 ) במאמרו: "גניבת דעת וקנין רוחני", מוכיח שאיסור "גניבת דעת הבריות" שייך לאיסורי גניבה ולא לאיסורי שקר: "מהפסוק 'לא תגנבו' נלמד איסור גניבת ממון. גניבת דעת נלמדת מאותו מקור שלומדים ממנו את איסור גניבת ממון. דבר זה מצביע על תפיסה שגניבת דעת משתייכת למשפחת איסורי הגניבה, ולאו דווקא השקר. כך לכאורה מורה גם עצם המינוח 'גניבת דעת'. על כן נראה לפרש, שיסוד הדין של גניבת דעת הוא נטילת אינפורמציה מהזולת. כאשר אדם אינו מוסר לחברו מידע שנוגע אליו (באופנים שהוא חייב למסור לו אותו) הוא עובר על איסור גניבה, כלומר הוא נחשב גנב של האינפורמציה. איסור הפגיעה בפרטיות של אדם, גם הוא יסודו באיסור גניבת דעת, שכן הפרטים האישיים של מישהו הם מידע ששייך לו בלבד. מכל האמור נראה שניתן לחלץ מדין גניבת דעת יסוד של בעלות על מידע".
המונח המקביל ל "גניבת דעת" בעולם הוא "גניבה ספרותית" המוגדרת כגניבה של מחשבות, רעיונות, המצאות בתחומי המדע והטכנולוגיה וכו' של האחר, והצגתם כשלך. קניין רוחני (Intellectual Property- IP) הוא מונח משפטי כללי לזכויות הקשורות ליצירת רוח האדם במשאבים שאינם מוחשיים. אחד השינויים העיקריים של המהפכה התעשייתית הוא המצאת זכויות היוצרים. בזמן שהומצא הפטנט הומצאו גם זכויות היוצרים על כל קניין רוחני. על כן קיימת ענישה בגין ביצוע גניבות גם מסוג זה. פטנט הוא זכות משפטית הניתנת על ידי מדינה לבעל המצאה. הזכות המשפטית מאפשרת לבעל פטנט למנוע מאחרים להשתמש בהמצאה.
ההלכה היהודית והמשפט הבינלאומי רואים עין בעין את הקניין הרוחני כזהה לקניין מוחשי לעניין הזכויות על הקניין, והעונשים שיוטלו בגין גניבת קניינים אלה – גניבת דעת בכלל לא תגנבו.
(יתרו תשעח)
גניבת דעת
השארת תגובה