אתיקה רפואית יהודית

עשרת הדברות – מופיעים בתורה פעמיים, בפרשת יתרו, ובפרשת ואתחנן. המסורת היהודית רואה את התורה כולה, על תרי"ג מצוותיה, כדבר ד', אלא שהיא ניתנה "ביד משה". רק פרשה אחת יוצאת דופן, פרשת "עשרת הדברות", זו ניתנה בהר סיני, בהתגלות קולקטיבית לכל עם ישראל "…ויחרד כל העם מאד" (שמות שם) והפכה תוך לבסיס הברית בין הקב"ה לבין העם.
על משמעות השינויים שבין נוסח עשרת הדברות שבפרשת יתרו, לאלו שבפרשת ואתחנן, עמדו פרשנים. מן הדיבר הרביעי, מצוות שמירת השבת ואילך, קיימים שינויים רבים. לדוגמא, בספר שמות מנמקת התורה את מצוות השבת בכך, שהבריאה הסתיימה ביום השביעי ובאה מנוחה לעולם ואילו בספר דברים מנמקת התורה את טעם השביתה ממלאכה בשבת כזכר לעבדות מצרים. ר' אברהם אבן עזרא הסביר ששינוי לשוני אינו מהווה שינוי מהות, ועל כן אין צורך לדייק את השינוי הלשוני שבין הפסוקים, שהרי התוכן לא השתנה, זכור ושמור עניין אחד הם. הרמב"ן לעומתו השיב בדרכו שלו "…ויתכן שהיה בלוחות הראשונות ובשניות כתוב זכור, ומשה פירש לישראל כי שמור נאמר עמו. וזו כוונתם באמת" (שמות שם). חז"ל דרשו "שמור וזכור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לומר ואין האוזן יכולה לשמוע" (רמב"ן שם). לפי הרמב"ן, כוונת הדרשה שבמעמד הר סיני נאמרו שניהם, גם "זכור" וגם "שמור", אלא שבספר דברים, "משנה תורה", שהוא חזרה על הספרים הראשונים, מגלה משה שהדיבר אודות השבת שניתן בסיני בלשון "זכור" כלל בתוכו גם "שמור".
אתיקה רפואית הוא תחום ידע פילוסופי, העוסק בניסוח ובניתוח העקרונות המוסריים המנחים את מקצוע הרפואה והמערכת הרפואי. דילמה אתית נוצרת כאשר ישנן לפחות שתי אפשרויות פעולה, במצב של דילמה מוסרית, קיימת התנגשות בין ערכים שונים ועל האדם לבצע את ההכרעה המוסרית ביותר, על ידי בחירת הפתרון המועדף עליו.
הרב יואל בן נון ביאר את הטעמים השונים למצוות השבת, בהבדילו בין תפישת האנוש המפרידה דרך כלל בין התחום האמוני והדתי מחד גיסא, והתחום הסוציאלי המוסרי מאידך גיסא. לעומת זאת, התפישה האלוקית מרכיבה ומלמדת שאלו שני צדדים של אותו מטבע. ההנמקה הדתית לשמירת השבת המופיעה בספר שמות "כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ…וינח ביום השביעי" (שמות כ' י') -בריאת העולם, וההנמקה הסוציאלית, המופיעה בספר דברים "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים…על כן צוך ד' אלקיך לעשות את יום השבת" (דברים ה' י"ד) המגבילה את זכות השעבוד, ומחייבת מתן חופש וזכויות לעובד, מקור אחד להן, מה שאין הפה האנושי יכול לדבר, ואין האוזן האנושית מסוגלת לשמוע (מגדים ט' תש"ן עמ' 15-26).
ההתייחסות לבעיות אתיות ברפואה מבחינה יהודית-הלכתית הוא עתיק יומין, עקרונותיו מצויים כבר במקרא ובתלמוד, ובספרות ההלכתית בכל הדורות מצינו דיונים ייחודיים לבעיות מוגדרות ברפואה. לאור ההתפתחות בעולם המחשבה העולמי-כללי, הורגש הצורך לייחד מקום לענף זה גם במסגרת היהדות, והוטבע המונח אתיקה רפואית יהודית.
ההלכה והרפואה מתייחסות זו לזו בשני מישורים. האחד, הוא המישור החיובי ההדדי, בו יש לרפואה מעמד של מצווה וחובה, שהרי תורת ישראל תורת חיים היא, ומלאכת הרפואה אף היא מגמתה ומטרתה שיפור החיים והטבת הבריאות. מתוך כל שטחי המדע המגוונים נתייחדה הרפואה ביתר שאת ביחס האוהד והחיובי כלפיה מצד ההלכה, כלשון הרמב"ם "יש למלאכת הרפואה מבוא גדול מאוד במעלות השכליות והמידות, ובידיעת ד' יתברך, ובהגיע אל ההצלחה האמתית, ויהיה לימודם ובקשתם עבודה מן העבודות הגדולות, ולא תהיה אז כאריגה וכנגרות" (שמונה פרקים פ"ה). השני, הוא בתחומי ההתנגשות והסתירה בין שני מקצועות אלו.
ניתן לחלק את בעיות הרפואה וההלכה לשתי קבוצות עיקריות: האחת, מתאפיינת בבעיות המיוחדות רק ליהודים, שמירת השבת, ענייני מועדים, ברכות ותפילות, ברית מילה, כשרות התרופות וכיו"ב. השנייה, בעיות אתיות מוסריות כלליות, שגם רופאים מאומות העולם נתקלים בהן, וההכרעה בהן נתונה לשיקולים שמעבר לרפואה הטהורה. כאן כלולות בעיות בתחומי בניין המשפחה, מניעת הריון, הפרייה חוץ גופית וכיו"ב. סמכויות הרופא, נאמנותו בעדות, טעותו של הרופא ואחריותו, סודיות רפואית, המתת חסד, חולה הנוטה למות, קביעת רגע המוות, השתלת איברים, ניסיונות רפואיים בבעלי חיים ובבני אדם, ניתוחי מתים, קדימויות ועדיפויות בטיפול רפואי, וכיו"ב. בעוד רופאים שאינם אמונים על ההלכה פותרים בעיות מוסריות כבדות משקל בדרכים שונות, אם לפי שיקול דעתם, ואם באמצעות ועדות, החלטות כאלו מטבע הדברים הן זמניות בהתאם לתפיסות וההשקפות הרווחות באותו זמן ומשתנות ממדינה למדינה וממרכז רפואי אחד למשנהו. מאידך גיסא קובעת ההלכה את עמדתה על פי אמות מידה קבועות ועקרוניות, כפי שהיא פותרת בעיות בכל תחומי החיים השונים. למעשה, אין בהלכה מושג של "אתיקה רפואית" נפרדת, אלא בעיות המוסר ברפואה קשורות ותלויות בעקרונות המוסריים האוניברסליים והנצחיים של ההלכה, ונקבעים בהתאם לכך (עיין במאמרו של פרופ' אברהם שטיינברג, יחס ההלכה לרפואה, אסיא ב', עמ" 9-15).
(יתרותשעח)