הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)הפרשה עוסקת בדיני נזיקין וחבלות, המנוסחים כמשפטי תנאי ולאחריהם משפטי תוצאה. משפטי התנאי מגדירים את המקרה המיוחד ומגבילים אותו ביחס לאחרים. משפטי התוצאה מגדירים את המסקנות המשפטיות, את הדין, שפותח במילת תנאי, לדוגמא: "וְכִי יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ". ההלכה פותחת במילת תנאי, "וכי", אחריה המקרה עצמו- "ונפל שור או חמור", ולבסוף העונש– "ישלם כסף". כך גם בחוק העונשין של מדינת ישראל. החוק אינו אוסר את העבירות אלא מתייחס לעונשו של מי שהזיק, חיבל או רצח. התורה אינה מזכירה שאין איסור להזיק אלא שמי שהזיק נדרש לשלם. הרמב"ם, בספרו "משנה תורה", מדגיש את האיסור שבדבר וכך נאמר הל' נזקי ממון (ה,א): "…מפני שאסור לאדם להזיק ולשלם מה שהזיק, אפילו לגרום הנזק אסור". הרמב"ם שולל את התפיסה שאם אני משלם אני רשאי להזיק. וכך כותב בהלכות חובל (ה,א) "אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו …". מדוע התורה נמנעה מלכתוב במפורש שאסור להזיק? מדוע התורה רק מציינת מקרים של נזק שנדרשים אנו לשלם עליהם?! נראה שהתורה שואפת שההימנעות מהנזק תבוא ממניעים מוסריים. וכך כותב הרב קוק זצ"ל (ערפילי טוהר עמ' צג– צד):
"העונשים החברותיים, בייחוד בשביל היזק ממון, יש להם שני מקורות נפשיים: טוב ורע. האחד (=הטוב), נובע מתוך ההכרה אסור לעשות עולה, והעושה עוול צריך שייוסר כדי שתתחזק ההכרה הזו. והשני (=הרע), בא מתוך צרות עין, מפני שההרגשה של השלי ושל האני, היא חזקה ומגושמת באין שיעור".
חז"ל דנו ביסוד התשלום לניזק ולנחבל- האם מדובר בפיצוי לניזק או בתשלום קנס המכפר על המזיק או החובל? עפ"י הרב קוק, בדיני הנזיקין הנוהגים בעולם מטרת התשלום- לפצות את הניזק. התורה מדגישה שאין די בפיצוי, צריך גם להילחם בעוולה עצמה בכך שישלם קנס שיכפר על עוונו. ועוד, התורה איננה מעוניינת שנחשוב שאסור להזיק אלא דורשת מאיתנו לאהוב את הזולת כך שברור שלא נזיק לו. כותב הרמב"ם בספר המצוות מצות עשה רו:
"שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כמו שנאהב עצמנו ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי כחמלתי ואהבתי לעצמי בממונו ובגופו… ואהבת לרעך כמוך".
מי שיאהב את הזולת כגופו ייזהר שבעתיים מלהזיקו. אין צורך לומר שאסור להזיק, אלא יש לחתור לצדדים החיוביים. עם עין טובה, אהבה וכבוד כלפי הזולת- נימנע מלהזיק לו.
(משפטים תשעח)
