הדרך אל האמת

את האיסור לשקר התורה מצווה בלשון ייחודית- "מדבר שקר תרחק". מפורסם הפירוש שמדגיש את חומרתו של השקר עד כדי שיש להתרחק ממנו. כפי שמצינו בלשונו של ספר משלי [ד כד]- "הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ".
אולם, אם נתבונן בלשון הפסוק, נבחין שהתורה למעשה לא מצווה לומר אמת. גם רוב מוני המצוות [רמב"ם, רמב"ן, חינוך; בניגוד לסמ"ג (עשה קז) והסמ"ק (סי' רכו)] לא ספרו מצווה כזו, עד כדי שהרשב"ץ [זוהר הרקיע קנט] תמה- "האיך אפשר שלא תהיה לנו מצות עשה בדבור אמת?".
אולי אפשר להציע, שהתורה אכן לא מצוה לומר אמת, כי האמת היא כמעט בלתי מושגית. אי אפשר לצוות על אמירתה הישירה או עשייתה המדויקת. "אין האמת מתגלה לאדם קטעים קטעים, אלא על ידי הופעה כללית בבת אחת. וכל טורח הלימוד, של הקטעים, הוא בא להכשיר את האדם להופעה כללית זו" [שמונה קבצים, קובץ א תקל]. בכל אמת מעורב קצת שקר, בכל מעשה- נגיעה אישית, בכל ידיעה- קושי או הבנה חלקית. "כי עיקר האמת הוא לידע שאי אפשר להשיג עצם האמת, כי עצם האמת הוא השם יתברך לבד ובו יתברך 'לית מחשבה תפיסה בה כלל' רק עיקר האמת הוא לידע שאי אפשר להשיג אותו יתברך שהוא עצם האמת, בחינת: תכלית הידיעה– אשר לא נדע" [ליקוטי הלכות, הל' ריבית הל' ה' אות כא].
לכן, הציווי תמיד הוא על הדרך ולא על התוצאה: להתרחק מהשקר, לרדוף אחרי הצדק, לשנוא עוולה ולקנות אמת. "כדי לדעת אמתת הדברים ורצונו לטרוח כמה ימים ושנים להשיג דבר קטן ולנהוג עצמו על פי האמת" [רבינו יונה אבות ד ה]. לעיתים, הציווי הוא על עצם הרצון של האדם לקבל ולדעת את האמת עוד לפני יישומה בפועל. כך מפרש רמב"ן [דברים י טז] את הפסוק- "ומלתם את ערלת לבבכם" – "שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת".
בעולם מלא אינטרסים ואינטריגות, עצם בקשת האמת וההתרחקות מהשקר היא מדרגה חשובה שתוביל לשלמות בעולם האמת. "והעיקר לבקש את האמת.. כי אי אפשר לבא לגמרי לאמיתות האמת בעלמא דשיקרא. לכן לעולם יש לרדוף אחר הצדק לידע כי עדיין אינו מוצדק כראוי. וכשרודפין הצדק בעוה"ז משיגין אותה בשלימות בעוה"ב" [שפת אמת שופטים]. התורה לא מצוה על האדם לומר אמת, כיון שעצם התרחקותו מהשקר היא השלמות ברת ההשגה עבורו. "מי שכוונתו אל האמת וחוגר עצמו אל המלחמה בשביל האמת, הוא מנצח תמיד… מאחר שכוונתו לשמים באמת. על כן אף אם לא זוכה לנצח במלחמה בשלמות, בכך שאוחז בכלי המלחמה שבידו ללחום נגד שונאי השם, היצר הרע וחילותיו וכו', הוא נקרא כבר מנצח" [ליקוטי הלכות, ברכת הראיה ה ט]. לא ניתן לצוות ולחייב את השגתה של אחת המטרות הבלתי מושגות. הדבר היחיד שאפשר לפקוד עליו הוא לשאוף לאותה מטרה ולתעב את מי שבוחר שלא ללכת בדרך המובילה אליה- הדרך אל האמת.
(משפטים תשעח)