פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)פרשת משפטים, והכותרת שבראשה – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שאותו דרשו חכמים: "ולא לפני ערכאות של עכו"ם", מציבה לפנינו אתגר של קבע.
שילוב עקרונות המשפט העברי וערכיו במשפטה של מדינת ישראל, מדינה יהודית ודמוקרטית, אינו דבר קל. ואף על פי כן, הוא מן המשימות החשובות ביותר בדורנו ולדורנו. כל המאמין שתורת ישראל – "תורת חיים" היא, חייב לעשות כל שלאל ידו למציאת הדרך הנכונה לשילוב ערכי הנצח של תורת ישראל גם במציאות חיים חדשה יחסית, של מדינה יהודית, משטר דמוקרטי וכלכלה מודרנית.
הניסיון שנעשה לאחרונה בכנסת לעיגון עקרונות המשפט העברי בלשון מפורשת בחוקי מדינת ישראל עורר סערה-רבתי בקהילייה המשפטית בישראל. מלומדים שונים נזעקו לשֵמַע ה"קלריקליזם" שכביכול פושה בכנסת ישראל ומאיים על שלטון החוק. היו מהם שמיהרו, בפעם המי יודע כמה, להכריז על "קץ הדמוקרטיה".
למרבה הצער ולמגינת לב, אגב דברים אלה נחשפות לא אחת תופעות מביכות של בורות, פחד, טיפשות ואפילו שנאה לכל דבר שנודף הימנו ריח יהודי. ה"מנטרה" הקבועה שלפיה הטמעת המשפט העברי על כנו תביא, כביכול, לחידוש ארבע מיתות בית דין, לסקילת עבריינים וחוטאים בכיכר העיר, לדיכוי מיעוטים ולהתעללות בנשים, עולה כדי דברי הבל ורעות רוח המתעלמים כליל מאלפי שנות פסיקה הלכתית במהלכן עבר המשפט העברי התפתחות אדירה והיה לשיטת משפט מפוארת, שהלוואי וירבו כמותה בכל הנוגע לכבוד האדם וחירותו ולשמירה על ערכי יסוד שונים.
אכן, המשפט העברי מתמקד בחובות האדם, לא בזכויותיו. אבל מכוחן של חובות אלה נוצרה מערכת מפוארת המגינה על זכויות האדם. עמדת המשפט העברי בסוגיות שונות, דוגמת הזכות לחיים וחופש הביטוי שונות משיטות משפט בנות ימינו. אך עיקרו של שוני זה אינו נטוע בזלזול בערכים אלה אלא באיזון שונה שהוא עושה בינם לבין ערכים אחרים.
במקרים רבים הקדים המשפט העברי בשמירתו על זכויות האדם את שיטות המשפט המודרניות במאות שנים. די אם נזכיר בעניין זה את הגנת המשפט העברי על חירותו של אדם. על בסיס עקרונותיו, אסר השופט מנחם אֵלון ע"ה – שבימים אלה חל יום פטירתו – על המשטרה לערוך חיפוש בכליו של חשוד בעבירה ברחובה של עיר, תוך ביזויו ופגיעה קשה בכבודו, ועל מאסר אדם רק בשל חוב אזרחי שאליו נקלע שלא בטובתו ובעל כרחו.
המשפט העברי מהדר בשמירה על פרטיותו של אדם ושמו הטוב, הרבה יותר מהמשפט בן ימינו. בשל עקרונות היסוד של חופש הביטוי ו"זכות הציבור לדעת", הפכו ערכים יסוד אחרים, וביניהם השמירה על צנעת חייו של אדם והטוב כמעט לריקים מתוכן.
לא ייפלא אפוא שהגדולים בשופטי ישראל, ולא רק אלה מביניהם שנחשבו כ"שלומי אמוני ישראל", ראו באימוץ המשפט העברי לא רק זכות אלא חובה.
כך, לדוגמא, תבע פרופ' גד טדסקי, מורם ורבם של גדולי המשפטנים בשדה המשפט האזרחי בישראל מכל דוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית "נוסף לידיעת החוק הנוהג בארץ גם ידיעה יסודית במשפט העברי", שכן לדבריו "לא ייתכן להעניק את התואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה העברית למועמד שאינו מכיר את המשפט העברי".
והוסיף עליו משה לנדוי, נשיא בית המשפט העליון: "המשפט הישראלי החילוני הוא משפט ללא שורשים היסטוריים משלו – בחינת אדם ללא צל. הוא מורכב מרבדים שונים, ולכל אחד מאלה מקורות היסטוריים משלו. אבל ההיסטוריה אינה שלנו ויש משהו מלאכותי מאד ואף פאתטי בניסיונות המשפטנים שלנו להעלות פרטי פרטים מן ההיסטוריה המשפטית האנגלית מלפני דורות, על מנת שאלה יספקו לנו פתרונות לצרכי מדינת ישראל של היום. זו הבעיה הגדולה של המשפט הישראלי המודרני ורבים מאתנו – אף מן החילוניים שביננו – כואבים את הכאב על כך שעד כה לא נמצאה דך הסינתזה בין המשפט העברי כנכס תרבותנו הלאומית לבין דרישותיה של חברה מודרנית כשלנו".
הדברים מדברים בעד עצמם, וכל המוסיף עליהם – אך יגרע.
(משפטים תשעח)
