ד"ר יצחק קניגסברגבין הקטע המתאר את חומרי הגלם שיש לקחת לצורכי בניית המשכן לבין הקטע המתאר את הכנת כלי המשכן, מופיע פסוק התלוש מהנושא הנדון: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"- מדוע מקדש ולא משכן, ומדוע בתוכם ולא בתוכו?
אור החיים: "ושכנתי בתוכם- ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל". מלבי"ם: "ועשו לי מקדש- וצוה וכן תעשו שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה' ומעון לשכינת עוזו".
פרשנות זאת פותחת פתח להסבר "עשיית מקדש" בתקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל. אצל בני ישראל שיצאו ממצרים "עשיית המקדש" באה בצורת משכן והקרבת קרבנות, כדי להגיע למטרת "ושכנתי בתוכם". הרמב"ם במורה נבוכים (חלק ג' , לב') מסביר זאת כך: "לא גזרה חכמתו ותחבולתו שיצוונו להניח מיני העבודות ההם כולם ולבטלם, כי אז היה מה שלא יעלה בלב לקבלו, כפי טבע האדם שהוא נוטה תמיד למורגל. מפני זה השאיר השם מיני העבודות ההם (משכן והקרבת קרבנות) והעתיקם לשמו יתברך, וצוונו לעשותן לו יתברך".
לאורך הדורות נחלקו חכמי ישראל על הדרך שבה יש ללכת "לעשיית המקדש" בכדי להגיע ל"ושכנתי בתוכם". חלקם טוענים שיש להתבסס על האמונה והמסורת וחלקם מצדיקים את שיתוף המחקר בידיעת ה'. על הראשונים נמנה
ר' יוסף אלבו (ספר העיקרים א', כ"א): "ולזה תמצא האותות והמופתים נעשים לבעלי האמונה, לא לבעלי הידיעה המחקרית להורות כי האמונה היא למעלה מן הידיעה המחקרית ומן הדברים הטבעיים". על האחרונים נמנים
רס"ג (האמונות והדעות (הקדמה): "והודיענו כי כאשר נעיין ונחקור יצא לנו הבירור השלם בכל שער כאשר הודיענו על ידי נביאיו", רבנו בחיי (חובות הלבבות שער היחוד פרק ג'): "כל מי שיוכל לחקור על העניין הזה והדומה לו מן העניינים המושכלים בדרך הסברה השכלית חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו", הרמב"ם (הלכות תשובה י', ו'): "לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג", ועוד.
התפתחות המדע במאה העשרים מאפשרת להשיג את המדע האלוקי והבנת צפונותיו בצורה הרבה יותר מעמיקה ממה שהיה קיים בדורות הקודמים. "עשיית המקדש" בדורנו מעמיקה את המודעות של "ושכנתי בתוכם", ותורמת להתפעמות מ:"מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך".
(תרומה תשעח)
