הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)הכרעה קשה עמדה בפני אהרון הכהן בשעה שעמד מול העגל. חכמינו (סנהדרין ז ע"א) מספרים כי הוא נאלץ לבחור בין שתי אפשרויות גרועות. אפשרות ראשונה היא לחרוץ שגורלו יהיה כגורל חור, שנרצח על ידי ההמון בשעה שסירב להיות שותף במעשה העגל. את הפסוק "וירא אהרון וייבן מזבח לפניו" דרשו חכמים כ"וירא אהרון ויבן (קמץ תחת היוד) מזבוח לפניו". עמדתו של חור לא מצאה חן בעיני מבקשי עשיית העגל, והם הרגו אותו. אפשרות גרועה שניה הייתה להיות שותף במעשה העגל ולהישאר מנהיגו של הציבור. מדובר באפשרות גרועה בשל העובדה שכאן הוא שותף בידיים במעשה נורא של עבודה זרה, בניגוד לדרך הסירוב להשתתף במעשה שהיא דרך פאסיבית ולא אקטיבית.
חכמינו גם מתארים מפני מה בחר אהרון הכהן ע"ה להיות שותף במעשה העגל ולא למות. לא הפחד מהמוות הנחה אותו. בתולדות האומה הישראלית היו רבבות שמסרו נפשם על קדושת השם, וזה לעיתים חלק בלתי נפרד מחיי האמונה במצבי משבר – להיות נכונים להתמסר לאמונה עד כלות הנפש. שיקולו של אהרון הכהן הופנה דווקא כלפי עם ישראל – איזה מעשה יותיר כתם נורא יותר: שפיכות דמים או עבודה זרה ?! גם כאן, ביארו חכמים, השיקול שהנחה את אהרון הכהן לא היה איזה חטא חמור יותר. השיקול היה שיקול ה"תיקון", לאמור: את איזה חטא ניתן לתקן ! זו הסיבה שבעטיה הכריע אהרון הכהן להיות שותף חלקי במעשה העגל. שכן, חטא עבודה זרה ניתן לתיקון. אין חטא שאין התשובה מתקנת אותו, ואין מקום ממנו לא ניתן לחזור. לעומת זאת, חטא שפיכות דמים, בעיקר לאחר שחור כבר נרצח ואם יירצח אהרון ייהרגו כהן ונביא במקדש ד' – הוא מעוות שלא ניתן לתקון. על כן, בין שתי האפשרויות הגרועות הללו בחר אהרון בזו אשר ניתן לתקן מאוחר יותר.
נחלקו חכמים האם בחירתו של אהרון הייתה לגיטימית, והאם הבחירה בין שתי אפשרויות גרועות בכלל מותרת, או שבשום אופן אין לעשות מעשה עבירה בידיים. רש"י ורבינו מנחם המאירי פסקו בסוגייה זו כי לא היה לו לאהרון לעשות בחירה זו, והוא היה חייב להותיר את המציאות בידי שמיים, ולא להיות שותף במעשה העגל. לעומת זאת, בעלי התוס' ייחסו את הפסוק "ורבים הציל מעוון" למעשה אהרון בחטא העגל, ואישרו כי זו הייתה צריכה להיות הדרך בה חכם התורה פועל.
סוגייה זו היא מהקשה ביותר שאף אנו מתלבטים בה פעמים רבות בזמן הזה, ושואלים את עצמנו האם מותר להיות שותף בידיים בדבר רע אחד כדי למנוע דבר רע בהרבה, והאם בכלל אנו נכנסים לבחירה בין שתי אפשרויות רעות, או שאנו בוחרים בטוב, וד' יעשה הטוב בעיניו. קשה להכריע בדבר, וכאמור אף חכמי ישראל נחלקו בכך. ברם, ניתן לומר כי יסוד אחד אנו למדים משיקול הדעת של אהרון הכהן ע"ה: בבואנו לבחון אפשרויות שונות של פעילות בשעת משבר יש לשקול בעיקר איזו בחירה ניתנת לתיקון ואיזו בחירה היא מעוות אשר לא יוכל לתקון. עולם התיקון הוא זה שצריך להנחות אותנו במחשבתנו. דרך משל, בשעה שאנו עוסקים בסוגיות חינוכיות פנימיות אנו צריכים להימנע מלבחור בדרך העלולה להביא את ילדינו ותלמידנו למקום ממנו אין דרך חזרה, ולהעדיף אפילו דברים בעייתיים אחרים אם ניתן לשוב משם לדרך מתוקנת. הדבר נכון גם ביחס לסוגיות לאומיות ופוליטיות. השאלה אינה צריכה להיות מהו המעשה הפחות חמור בין האפשרויות השונות ובו לבחור, אלא מה הפיך וניתן לשינוי ולתיקון ומה בלתי הפיך ויכניס אותנו לדרך ללא מוצא. גם אז לא ברור כאמור האם מותר לבחור בדרך זו של עשייה בידיים, אולם שיקול הדעת הנכון והמחשבה המבקשת בכל מקום את התיקון ואת יכולת השיבה חזרה – היא עיקר העיקרים של הבחירה.
כי תישא תשס"ו
