הרב שי פירון"וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת"
נדבר הפעם על בגדים.
פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכוהנים, מבהירה מה עליהם ללבוש בעומדם לפני ה'. כשהגיעו למשמרתם, סרו ללשכתו של פנחס המלביש שהיה נותן להם בגדים מתאימים. מדוע תופסים הבגדים מקום חשוב כל כך במשכן ובמקדש?
לבגדים שני תפקידים מרכזיים: האחד– להגן על הגוף מפני חום וקור. השני– לייצג, להודיע, להצביע על זהות ושייכות. לכל בגד במקדש משמעות, תפקיד. הוא מעורר אצל הכהן כוח בנפש, משהו שמביא אותו להצטיין במלאכתו. על פי זה, ניתן להתייחס לבגדים בצבע שחור, ככאלה המייצגים רעיון: "אין דרך הצנועים להיות אדומים בלובשם וצבע השחור הוא דרך צניעות והכנעה" (ש"ך, יו"ד קע"ח, ג).
לימים, השתמשנו בבגד לתפקיד נוסף: לבדל. להפריד. להבחין. הדברים מתבססים על דברי הרמב"ם:
"אין הולכין בחוקות הגויים ולא מידמין להן- לא במלבוש, ולא בשיער וכיוצא בהן: שנאמר 'ולא תלכו בחוקות הגוי' ונאמר 'ובחוקותיהם, לא תלכו', ונאמר 'הישמר לך פן תינקש אחריהם'. הכול בעניין אחד הוא מזהיר: שלא יידמה להן- אלא יהיה הישראלי מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו ,כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו. וכן הוא אומר 'ואבדיל אתכם מן העמים' (הלכות עבודה זרה, פרק יא, א).
לכאורה הבגדים הם תוצאה של החטא. לפני חטא אדם הראשון– לא נזקקנו לבגדים. בגידת האדם בעצמו, בייעודו, בא-לוהיו, הכריחה לכסות. ללמוד– כשהכול גלוי, אין מסננת שמסייעת להתמודד עם השפע שבעולם, אנחנו מאבדים את עצמנו. עיקר תכליתו של הבגד היא להגן על עצמנו מפני עצמנו.
משבגדנו בעצמיותנו- לבשנו בגדים. ועתה– עלינו לבחון את המידה, שהיא ביטוי לגודל שלנו. לפעמים נלבש מדים– שמבטאים רעיונות, שיתוף אידאולוגי וכו'. בגדים רבים מידי משמשים כתחפושת מודרנית; לבשתי משהו שבעקבותיו אני רוצה שיראו אותי באופן מסוים. העולם כנשף מסכות.
הרב נתן צבי פינקל, הסבא מסלובודקה, הוא זה שתיקן שעל בחורי ישיבה להתלבש בחליפה, עניבה ומגבעת משובחת. מדוע? מפני שהבגדים הללו ייצגו את מלבושם של בני האליטה באותה תקופה. כך רצה הרב להדגיש את גדלות האדם, למנוע מהם להיות מוזנחים. הרב פינקל ייבא את הבגדים מתרבות זרה. אפשר להבין את הסיבה. אבל המגבעת והחליפה הפכו לכלי הקודש של הרוצה לבוא בשערי בית המדרש?
האם הבידול של בני הישיבה משאר העם, בידול שיש לו ערך רב בהגנה של בני הישיבה על עצמם מהשפעות זרות, לא מהווה גם מחסום בהשפעה של אור תורה על הסביבה? מי קבע שחידושו של הרב פינקל הוא לדורות, ומאז שתיקן מגבעת וחליפה– אל לנו לשנות?! האם יגיע רגע, מתי שהוא, שגדול תורה יאמר: חייבים להחליף את הבגדים הללו כדי למנוע את זילותם של בני הישיבות?
לפעמים אנו נזקקים למדים. אלה מגדירים את הערך של קבוצה, חבורה, קהילה. מדי צבא, מדי כוהנים, מדי משטרה, ועוד. אין לזלזל בכך. אבל– עדיין עולה השאלה: האין בכך תחפושת? האם אין מקום לבגד אישי שיהווה ביטוי למה ומי שאני? בחנויות בגדים רואים תופעה מדהימה: האחד לובש את הבגד, מעוות את פניו ואומר: "לא מתאים. לא יפה". חמש דקות אחר כך, בא חברו, מודד ומרגיש שמצא את שאהבה נפשו.
אם נצליח לצמצמם את ממד התחפושת שבבגד, נוכל לכפר על בגידת אדם הראשון באמצעות כיסוי אישי, עמוק, המבטא את עצמנו ושומר עלינו מפני השפעות המטשטשות זהות אישית וקבוצתית, נצמצם את הצורך שלנו במדים, בבגדים קבוצתיים זהים.
(תצווה תשעח)
