הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)כאשר בונים ישיבה קל יותר לגייס תורם לבניית המבנה מאשר לתחזוקה השוטפת של הישיבה. המבנה הוא קבוע והתרומה ניכרת לכל עובר אורח, במיוחד אם מתנוסס שם התורם. לעומת זאת, תרומה לתחזוקה שוטפת אינה ניכרת והיא מתכלה מדי חודש. הפרשנים התייחסו לשני שינויים מרכזיים בין פרשת תרומה לבין פרשת הבאת שמן הזית הפותחת את פרשתנו. כאשר התבקשו בני ישראל להביא את תרומתם למשכן הם הביאו מתוך נדיבות לב – "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". לעומת זאת, פרשתנו פותחת בנימה של ציווי: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד". להיכן נעלמה אותה נדיבות לב, שיש צורך לצוות את ישראל על הבאת השמן ?! האם התורה חוששת מרפיון?! הרשב"ם כותב: " למעלה (=פרשת תרומה) הוא אומר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה לפי שעה לצורך המשכן, אבל כאן (= פרשת תצוה) שציווי זה לכל הדורות לתת שמן למאור לכל שנה ושנה לכך הוא אומר ואתה תצוה".
הרשב"ם מחלק בין שתי התרומות. התרומה שהייתה מיועדת למשכן וכליו הייתה חד-פעמית לצורך בניית המשכן. לעומתה, הצורך בשמן זית היה שגרתי לדורות, לכל זמן שהמשכן עמד על כנו ולכן נדרש משה לצוות עליה. הספורנו מצביע על שינוי מהותי נוסף. לדעתו, בכל מהלך בניית המשכן מינה משה אחראים ועל פיהם ובהשגחתם נבנה המשכן. לעומת זאת, בפרשתנו הקב"ה מצוה את משה שהוא ייפקח על המשימה ישירות:
"ואתה תצוה. הנה מה שאמר עד עכשיו ועשית יובן שיעשה על ידי אחר, וזה שיצוה לאומנים שיעשו. … הנה אמר ואתה, להודיעו שיעשה הוא בעצמו, שיצוה לישראל על עשיית השמן …".
מדוע משה אינו יכול להטיל את המשימה של עשיית השמן על אחרים? ועוד קשה מדוע מצות הבאת השמן למנורה נכתבה בתוך הפרשיות העוסקות בבניית המשכן ולא בספר ויקרא בהקשר למשימות השגרתיות שבמשכן?
דומה, שיש להבחין בין שתי משימות מרכזיות שהיו מוטלות על העם. האחת, איסוף התרומה שהייתה מיועדת לבניית המשכן והכלים, והשנייה, ההזמנה לתרום עבור השמן, שבאמצעותו האירה המנורה מדי יום. כאשר הוזמנו בני ישראל לתרום חומרים לבניית המשכן, על אף שהיה מדובר בחומרים יוקרתיים, בכל זאת הייתה מוטיבציה גדולה לתרום, שכן מדובר בתרומה עבור מבנה המשכן וכליו וטביעת אצבעותיו של התורם היו ניכרים לאורך זמן. לעומת זאת, בפרשתנו בני ישראל נתבקשו לתרום לצרכים הקיומיים של המשכן. כאשר מדובר בתרומה שמטרתה לשמור על תחזוקת המשכן קשה יותר לצפות לנדיבות לב. זו תרומה שצריך לצוות עליה את בני ישראל ולא להסתמך על נדיבות לב (רשב"ם), כמו שיש להפקיד את האחריות על בכיר המנהיגים, על משה – ואתה תצוה (ספורנו).
אמור מעתה שמצות הבאת השמן נכתבה בתוך הפרקים, שעוסקים בהבאת התרומה לבניית המשכן כדי ללמדנו שבניית המשכן מותנית בתרומה יום יומית לתחזוקה השוטפת של המשכן. אם לא יהיה שמן למנורה הרי, שהתרומה המיועדת לצורך בנייתה עלולה להיות חסרת משמעות. כך, בפרויקטים שאנו נוטלים על עצמנו חשוב לא רק לדאוג להקמתם אלא גם לאחזקתם השוטפת.
(תצווה תשעח)
