הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)קשר מעניין נמצא בין הפרשה לאירועי השבוע: בפורים חגגנו ולבשנו מסכות (חלקנו לפחות), ואילו בסוף הפרשה מסופר על המסווה שהניח משה על פניו – גם הוא סוג של מסכה. זאת בעקבות בקשתו לראות את פניו של ה', שנענתה אמנם בשלילה – "לא תוכל לראות את פני" – אולם כתוצאה מהמפגש עם האלוקות קרנו פניו של משה עצמו, עד שבני ישראל יראו מגשת אליו.
מדוע מסתירים את הפנים?
למעשה, הפנים הם החלק האינטימי ביותר בגוף האדם. ראשית, הם מה שמייחד את האדם. לכל אדם יש פרצוף מיוחד, שבאמצעותו מזהים אותו ומבדילים בינו לבין אחרים. שנית, הפנים הם אלה שחושפים יותר מכל את פנימיותו של האדם (אולי משום כך הם נקראו פנים?). הן מבטאים את רגשותיו, תחושותיו ומחשבותיו, וחושפים אותם לאנשים אחרים. רק שחקני פוקר קשוחים יכולים להסוות את רגשותיהם לבל ייראו על פרצופיהם.
כיוון שכך, הרי זה דבר מפליא שאנו שומרים על צניעותם של אברי גופינו האחרים, אולם מאפשרים לכל אדם ברחוב לראות בחופשיות את פנינו. בקלות אפשר לתאר לעצמנו חברה או עולם, שכל תושביהם חובשים מסכות בקביעות, כשם שאנו לובשים בגדים, ורואים בכך עניין של צניעות. הם מסירים את המסכות וחושפים את פניהם רק בפני אנשים הקרובים אליהם באופן אינטימי, כמו בני זוג. כל שאר האנשים מזהים זה את זה רק באמצעות המסכות, ואינם יודעים איך נראים הפנים שמאחוריהן. הסרת מסכה בפרהסיה או בפני זרים נחשבת לדבר שערורייתי, כמו התפשטות בציבור.
בעולם כזה, אמנם היינו זוכים ליתר פרטיות, ופנימיותנו היתה נשארת שמורה היטב, כשרק אנחנו מחליטים מי ייחשף אליה. למעשה, דבר דומה קיים במציאות הוירטואלית של הרשתות החברתיות, שם אנשים מסוימים נמנעים מלפרסם תמונת פרופיל אמיתית, ומשתמשים ב"מסכות" במקום זאת. אולם מצד שני, כתוצאה מכך היה העולם זר ומנוכר. אנשים היו מרגישים רחוקים אחד מהשני, ואפשר לשער שכתוצאה מכך היו האמפתיה והרגישות לזולת פוחתות.
מן הראוי להעריך אפוא את העובדה שאנחנו לא חיים בחברה כזו, ושיש לנו את הזכות לראות פרצופי אדם שונים ומגוונים ולהציץ בכך לנשמות שמאחוריהם ולצלם אלוקים שבהם. "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותרצני".
(כי תשא תשעח)
