בשתי מילים קצרות ונוקבות- מאבחנת לנו התורה לא רק את המחלה של הדור ההוא במצרים, אלא גם של דורות רבים אחר כך, עד דורנו, ואולי במיוחד דורנו.
ההיפך מִקֹּצֶר רוּחַ זה אֹרֶךְ רוּחַ. כמו המרחק בין קצר וארוך.
לקצר הרוח אין סבלנות, ואין הבנה לדבר שנקרא תהליך. קצר הרוח מתקשה לדחות סיפוקים. הוא רוצה את הכל מיד, כאן ועכשיו. אין לו כוח, רצון, יכולת או נכונות להבין שחיינו מורכבים פעמים רבות מתהליכים ארוכים, שרק בסופם, וגם זה לא תמיד- יש תוצאות. קצר הרוח הוא טיפוס תוצאתי. העולם והאנשים שבו נמדדים בתוצאות. בתכל'ס. הכוונה והתהליך לא חשובים בעיניו.
אבל מה לעשות- והקב"ה ברא עולם תהליכי. עולם שבו כדי להגיע לתוצאה עליך לעבור תהליך. כך צריך תשעה חודשים של הריון עד שהעובר יבוא לעולם, וכך צריך תהליך מרגע שזורעים עד הרגע שקוצרים, וכך צריך תהליך של שנים מילדות עד בגרות, וכך צריך לעבור ארבע לשונות ושלבים של גאולה- וְהוֹצֵאתִי.. וְהִצַּלְתִּי ..וְגָאַלְתִּי.. וְלָקַחְתִּי… עד שזוכים ל'וְהֵבֵאתִי'. כך העולם בנוי. לפעמים התהליך הוא של כמה חודשים, ולפעמים הוא יכול לקחת גם אלפיים שנה עד ששבים הבנים לגבולם.
לארך הרוח- יש סבלנות. הוא יודע שלפעמים דור אחד זורע, ורק שבעים שנה אחר כך יבוא הדור שיקצור. הוא יודע שבחיים יש תהליכים שמתנהלים קמעא קמעא עד שהם מגיעים ליעדם. הוא גם מבין שהתהליך הוא הכרחי ופעמים אף חשוב יותר מהתוצאה. תהליך חינוכי נכון – חשוב הרבה יותר מציון טוב שהושג במקרה או במניפולציה. תהליך למידה נכון הרבה יותר משמעותי משינון חומר שנשכח דקה אחרי המבחן.
גם בחיים הפרטיים וגם בחיי הציבור והאומה- מתנהל מאבק בין החלק שבנו הסובל מִקֹּצֶר רוּחַ, והרוצה בתוצאה מיידית כאן ועכשיו, לבין החלק האחר שמבין שגם מחר תזרח השמש, ושלא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה, ושהחיים הם תהליכיים ולא תוצאתיים.
כבר בתחילת דרכו של משה כמנהיג- כשמולו ניצבים בו זמנית גם פרעה מחד גיסא וגם העם קצר הרוח מאידך גיסא- מבין משה שסוד ההנהגה איננו בנאומים מלהיבים, ברטוריקה מרשימה ובהבטחות סרק. סוד ההנהגה הוא בהחלפת הדיסקט של עם העבדים קצר הרוח, שלא מסוגל להקשיב לו- כי לעבדים אין אורך רוח. על משה תוטל המשימה להעביר את העם סדרת חינוך של ארבעים שנה במדבר- כדי שאל הארץ המובטחת ייכנס עם שיהיה פחות קצר רוח, שיהיה מסוגל להקשיב, שיבין שבחיים אין קיצורי דרך- אלא הם תהליך ארוך ארוך, שמצריך הרבה אורך רוח, עד שזוכים להגיע, אם בכלל, אל המנוחה ואל הנחלה.
(וארא תשעז)
מִקֹּצֶר רוּחַ
השארת תגובה