יאיר נווה אלוף (מיל.), לשעבר סגן הרמטכ"לבנוסף לחציית ים סוף ולשירת הים, מדגישה הפרשה שני תהליכים חשובים. סופם של פרעה ומצרים כמעצמה והתהליך הנוסף – עקומת ההישתנות של עם ישראל מעם עבדים לעם הנלחם בעמלק לאחר חודש וחצי בלבד, עם לא מעט עליות וירידות בדרך.
בתחילת הפרשה ישראל מתחילים לנוע מארץ גושן שבצפון מצריים דרומה ולא מזרחה על דרך פלישתים לכיוון כנען. לאחר מסע של יומיים עוברים הם את סוכות ומגיעים לאיתם שבקצה המדבר בסמוך לים סוף. (תעלת סואץ לא הייתה קיימת). כ-3.6 מיליון איש, בהנחה של 6 נפשות במשפחה.
לאחר הגעתם מבצע הקב"ה בשיתוף ישראל את מבצע ההונאה הראשון של עם ישראל. ה' מנחה את משה להוביל את העם חזרה לכיוון מצרים " דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים".
העם נע חזרה למרחב נחות סגור וכלוא בין הים לבין הרים גבוהים ונכנס באופן יזום למה שקרוי בשפה צבאית "שטח השמדה".
מטרת המבצע לגרום לפרעה לחשוב שישראל זוממים לברוח אך תקועים לכאורה על בעיית ניווט, מצב שידרבן אותו לצאת כנגדם. או אז זו תהיה הזדמנות להשמידו באופן דרמטי שיחרט בראשם של כל העמים העומדים בדרכו של עם ישראל בדרך לכנען (כך על פי האברבנאל).
מהסיפור עולות מספר שאלות. אם העם נע חזרה לכיוון מצרים, איך מסיק מזה פרעה שהם בורחים ולא חוזרים לארץ גושן?
פרעה יוצא אחריהם עם הצבא שהותר לו. מה יש להתרגש מ-1800 חייל על 600 כלי רכב מול 600,000 גברים ?
השאלה הקשה ביותר היא התנהגותם של ישראל. הרי הם בסוד תכנית ההטעיה, אז מדוע כשהם רואים את מצרים נכנסים הם להיסטריה, צועקים אל ה' ועל משה " המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר"?
אנסה לענות על שאלות אלו מזווית ביטחונית.
תרגיל ההונאה מטרתו הייתה למשוך את פרעה למרדף אחר העם. משה וישראל נעים בתחילה יומיים דרומה ואז חוזרים מהלך יום לא לכיוון צפון לגושן אלא לכיוון צפון מערב (לכיוון קהיר של היום) עד פי החירות. החניון של ישראל הוא אמנם שטח השמדה, אך גם אזור היערכות טוב לחציית ים סוף או לעקיפתו מצפון דרך היבשה. כדי לחזור לארץ גושן היו צריכים לחזור על עקבותיהם ישר צפונה. מזה הסיק פרעה כי העם בורח.
הוא מנסה לשכנע את עבדיו ואת העם כי השתנו הנסיבות ונכון לרדוף אחר ישראל ולהחזירם לשבי. פרעה מצליח לשכנע את העם " ויהפוך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעובדנו". זה אותו עם שישראל מצאו חן בעיניהם והם נתנו להם כלי כסף וזהב.
פרעה מפגין דוגמא אישית, אוסר את רכבו באופן אישי ונע בראש צבאו. הצבא הינו קטן, הרי רק סוסים שהוכנסו לבתים לא מתו במכת הברד. הוא מצליח לגייס 1,800 איש שתפקידם לא להילחם בישראל אלא פשוט להובילם חזרה לעבדות.
עם ישראל מוכן למערכה וברור לו שה' נלחם עבורו, אך פתאום הוא רואה את העם המצרי מאוחד שנית סביב פרעה: " וירדפו מצרים אחריהם" כאיש אחד. מול מציאות שונה זו, עם ישראל מאבד את האמונה וצועק אל ה'. משה עונה ששום דבר לא השתנה, זו מלחמתו של ה' "ואתם תחרישון".
כך הסיפור המקראי מובן גם על פי עקרונות המלחמה של היום.
לאחר נס ים סוף ושירת הים, העם שוקע בטרדות היומיום ואינו מסוגל "להרים את הראש מעל המים". הרמב"ם מסביר כי קשה יותר היה להוציא את מצרים מישראל מאשר את ישראל ממצרים.
ההנהגה הינה הנהגה ניסית של מן ושליו, אך הקב"ה דורש מישראל תחילתה של השתדלות. ההשתדלות מתחילה תמיד על ידי אנשים מעטים שעליהם העול להוביל את כולם. נחשון בן עמינדב מתנדב וקופץ לים ראשון ויהושע בונה את סיירת המתנדבים הראשונה שתילחם בעמלק ותתחיל לשנות את טבעו של עם העבדים.
במלחמה זו בעמלק, שאירעה כחודש וחצי בלבד לאחר יציאת מצרים, קובע משה את העקרון לכל תקופת המסעות במדבר. ההנהגה היא עדיין ניסית, אך נדרשת השתדלות והתנדבות גם מאיתנו. רק כך הופכים לבני חורין אמתיים.
(בשלח תשעז)
