מערכת שבתוןברוך וינברגר, עו"ד
נתניה
רבים נוטים לקשור את המילה ״מנהיג״ עם תכונות אישיות כמו כריזמה, מוטיבציה, אומץ, יכולת לקבל הכרעות קשות. בפרשה מגלה לנו משה תכונה נוספת נדרשת וחשובה – הענווה.
משה החף מהתנשאות ויוהרה, מוכן לשמוע בנפש חפצה את הביקורת של שיש ליתרו חותנו – איש זר, כהן נוכרי ולאמץ את עצות הניהול והארגון שלו. נכונותו של משה ללמוד מחכמת יתרו גורמת לו לבקש מיתרו מאוחר יותר שלא לחזור לארצו, "אל-נא תעזוב אותנו: כי על-כן ידעת, חנותנו במדבר, והיית לנו, לעיניים" (במדבר י,לא).
התנהלותו של משה בענווה באה לידי ביטוי עוד בתחילת הדרך עת הקב"ה מציע לו את ההנהגה: "ויאמר משה אל-הא-להים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את-בני ישראל ממצרים" (שמות ג, יא).
גם בניהול המשבר מול קורח מתנהל משה בענווה. הוא מוחל על כבודו והולך לרצות את דתן ואבירם.
כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויהושע מבקש "אדוני משה כלאם", עונה לו משה: "ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" (במדבר יא, כט).
משה אינו חושש מתחרות. הוא מוכן בנפש חפצה לוותר על המייחד והמרומם אותו מעל בני עמו.
משה מציב לנו מודל של מנהיגות ענווה. תכונת הענווה (וכמוה אחותה, הצניעות) אינה נתפסת כמתחברת למנהיגים שאנו מכירים, אך מחקרים שנעשו לאחרונה בארצות הברית מצאו כי היא חשובה ומשמעותית ביותר. דווקא מנהיגים בעלי מאפיינים חזקים של ענווה הצליחו להוביל את הארגון שבראשותם למצוינות ולביצועים יוצאי דופן. אכן, המחקרים עסקו בחברות עסקיות אך המסקנה, המסמנת את הענווה ככלי מרכזי למנהיגות טובה, תקפה לכל סוגי המנהיגים לרבות ובמיוחד למנהיגי ציבור.
יתרונות הענווה למנהיגות הם רבים: הענווה מספקת סמכות מוסרית בכך שהיא מעצימה את המטרות והערכים על פני רוממות דמות המנהיג.
הענווה מאפשרת למנהיג להתעלות על העצמי, להודות בטעויות, ללמוד מביקורת, לחפש הדרכה.
הענווה אינה חולשה אלא באה ממקום של כוח ובטחון עצמי. היא אינה משקפת חוסר הערכה עצמית אלא משקפת רצון לדעת ולהעריך אחרים, להקשיב, לנהל דיאלוג, לשתף אחרים בהצלחה ולהגיע על ידי כך לליבותיהם של אנשים ואף להעצים אותם.
מנהיג ציבור נטול אגו אינו חושש מסקרים שאינם מחמיאים והוא לא משקיע כוחות ומשאבים אחר "סיקור אוהד". מאחר והוא לא רואה את עצמו ואת טובתו האישית במוקד, הוא אינו זקוק ליחצנים ולמעצבי דעת קהל. הוא עומד מול הציבור, כפי שהוא, כאשר כל כולו ממוקד מטרה: לתרום, לקדם ולשרת את הציבור.
השלטון והשררה עשויים להביא לאווה, ליהירות, לגסות רוח ולקהות לב. לא לחינם מדגישה התורה את הענווה כתכונה חיונית למלך "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז, כ). הרמב"ם פוסק "כדרך שחלק לו – למלך – הכתוב הכבוד הגדול, וחייב הכל בכבודו, כך ציווהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל.. לעולם יתנהג בענווה יתירה.. " (הלכות מלכים ב,ו).
הענווה אפיינה את המנהיגים הראשונים שנבחרו להוביל את העם. משה עליו נאמר "והאיש משה עניו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה " (במדבר יב, ג),.שאול ש"נחבא אל הכלים". דויד המלך שאמר "שיר המעלות לדוד, ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני, ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני,…." ( תהילים קל"א,א)
דומה שהגיעה השעה, לאמץ גישה האומרת שענווה וצניעות הן תנאי סף הכרחי לבחירת מנהיג.
(יתרו תשעז)
