הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')שבע המכות שספגה מצרים בפרשת וארא מותירות אותנו תוהים ומשתאים לנוכח העמידה האיתנה של העם בקשיים ובסבל. עמידת פרעה מוסברת בכך שה' הכביד את ליבו, אבל מדוע המצרים אינם מתלוננים ולא יוצאים לרחובות בקריאה לשלטון להתחשב בעם הסובל, כמו שעושים אזרחי איראן של ימינו? מה סוד כוחם בגילוי עקשנות וסרבנות רבי עוצמה שכאלה? בנוסף, יש לשאול מדוע מסתיימת הפרשה במכת הברד – האם זו עצירה שרירותית או תחנה משמעותית?
ברצוני להציע תשובה לתמיהות אלה על פי דברי חז"ל, המספרים על סכסוך טריטוריאלי שהתרחש במצרים בין מצרים לכושים, "כיון שבאו הצפרדעים עשו שלום ביניהם", שכן הצפרדעים התפשטו רק בשטח שהיה שייך למצרים, ובכך קבעו מהו השטח של המצרים ואיזהו שטחם של הכושים, ופתרו את הסכסוך (שמ"ר, י).
מדרש זה מלמדנו שיחד עם כל הרעות הנוראות שהביאו איתן המכות, היה בהן גם מרכיב מחזק: הם יצרו אחדות ושלום בין כל אזרחי מצרים, ואפילו שני חלקי האוכלוסייה שהיו בסכסוך מתמשך, הגיעו בעקבותיהן לשלום ביניהם. ייתכן אפוא שמקור הכוח של מצרים היה נעוץ בכך שהמכות הפכו את בני ישראל לאויב משותף, והסירו את המחלוקות הפנימיות. הן יצרו חוויית סבל קולקטיבית שליכדה את כל המצרים והעצימה אותם.
במכת הברד חל שינוי במצב זה. הביטוי "וַיַּחְדְּלוּ" מופיע בתורה רק פעמיים: הפעם האחת, במכת הברד (שמות ט, לג): "וַיַּחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד," והאחרת בפרשת מגדל בבל: "וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא, ח). נראה שבשני המקרים החידלון נבע מאותה סיבה: בקיעים באחדות. הקמת מגדל בבל התבססה על כך שכל הארץ הייתה "שפה אחת ודברים אחדים", וכשהאחדות התרסקה בא הקץ על הבנייה. סביר שגם במצרים, האחדות אפשרה את ההתעקשות הנחרצת על שיעבוד בני ישראל, וכאשר נבעו בה סדקים, גם הנחישות והדבקות החלו להתערער.
ערעור האחדות החל במכת הברד. בעוד במכות הקודמות המצרים לקו ביחד, וביחד התמודדו עם הקשיים והנזקים, במכת הברד נוצר לראשונה פירוד פנימי ביניהם: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'… הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה" (ט, כ-כא). לראשונה, העם המצרי התפצל בתגובה לאיום ובהתמודדות עם תוצאות המכה בין מאמינים לכופרים. אף הדתיים היראים התפצלו, התפזרו והתבצרו כל אחד בביתו.
ואכן בעקבות הברד הפרשה הבאה נפתחת בפנייה של עַבְדֵי פַרְעֹה למלכם: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וְיַעַבְדוּ אֶת ה'…" (י, ז). כאן החל שלב הכניעה וההכרעה של עשר המכות, כשמייד לאחר פניית עבדי פרעה, יוצא מסר חדש מבית המלך: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (י, ח). פרשתנו מסתיימת אפוא במכת הברד, שכן בה נפרמה האחדות, ונסדקה חומת ההתנגדות.
דומני שהברד עצמו מהווה סמל לכוחה של אחדות, שכן הוא מורכב מרסיסים קטנים שכל אחד מהם חסר משמעות, ורק בהתלכדם למטח ממוקד, הם הופכים לכוח רב עוצמה המסוגל להזיק ולהשחית. מכת הברד של פרשתנו הצטיינה במיוחד ביכולת ההתאחדות של מרכיבים מנוגדים – מים ואש שעשו שלום ביניהם: "וַיְהִי בָרָד וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד" (ט, כד).
גם הצלחת עם ישראל וכוח עמידתו באתגריו תלויים באחדותו. משום כך בדורו של אחאב "היו יורדים למלחמה ומנצחים", למרות שהיו עובדי אלילים, ואילו בדורו של דוד "כולם צדיקים היו, ועל ידי שהיו בהם דילטורין היו נופלים במלחמה" (ירושלמי, פאה פ"א, ה"א). החברה הישראלית יודעת להתלכד ולהתאחד בעיתות מלחמה כמו מצרים בזמן המכות, אך עם שוך הדי הקרבות עולים קולות המריבות.
המעבר ממערכה ביטחונית למערכת בחירות כרוך מטבעו במעבר חד מאחדות לפלגנות, ומאווירת סולידריות ליריבות ועוינות. חילוקי הדעות אמנם לגיטימיים ואף חשובים, אולם יש לחתור לקיום תרבות מחלוקת מכובדת, שמכירה בכך שיש אמת מסוימת בכל דעה והשקפה, ומצדדת בכך, שכדברי הרב קוק, "יתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום" (עו"ר, א, עמ' של).
הסיסמאות השחוקות: "ביחד ננצח" ו"כוחנו באחדותנו" צריכות להיתרגם לכללי יסוד בהתנהגות חברתית-פוליטית: לדון עניינית ולא אישית, להתבטא באופן מכבד וזהיר, לסנן השמצות וביטויים בוטים, ולרסן התלהמות לא הולמת ואלימות מילולית, שהולמת בכלל החברה הישראלית. חשוב לזכור כי שמירת המרכיבים המאחדים עולה בחשיבותה לאין ערוך על הדגשת המפרידים. עקרונות אלה נכונים כמובן לא רק למערכות בחירות, אלא לכל תחום של יחסים בין הבריות.
