ד"ר פנינה נויבירטפרשת ויקהל עוסקת, בין היתר, בהסמכת בצלאל בן אורי בן חור ואהליאב בן אחיסמך לעשיית מלאכת המחשבת במשכן (שמות ל"ה, ל'-ל"ה). משה מצווה את בצלאל לעשות את מלאכת המשכן: "לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג". הוא מנחה את בצלאל להתחיל בעשיית כלי המשכן ואח"כ להכין את המשכן. ציווי זה עולה בקנה אחד עם סדר עשיית המשכן המפורט בפרשת תרומה (שמות כ"ה, י'-מ'). תחילה מוזכרים הכלים: הארון, הכפורת, הכרובים, השולחן והמנורה, ואח"כ המשכן (שמות כ"ו). ברם בצלאל סוטה מסדר זה, מקים ראשית את המשכן (שמות ל"ו, ח'-ל"ה) ורק אח"כ עושה את הכלים (שמות ל"ז, ור' רש"י, דברים י', א'). מדוע סוטה בצלאל מההנחיות שניתנו לו?
המדרש (ברכות נה.) מסביר את התנהלות בצלאל באופן הבא: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'לך, אמור לו לבצלאל, עשֵׂה לי משכן, ארון וכלים' – הלך משה והפך ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן! אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן?! כלים שאני עושה להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקב"ה: עשה משכן ארון וכלים! אמר לו: שמא בְּצֵל אֵל היית וידעת?"
לפי מדרש נפלא זה לא בצלאל הוא שסטה מהסדר, כי אם משה רבינו. אכן, בפרשת תרומה מוזכרת עשיית הכלים לפני בניית המשכן. ברם בפרשת כי תשא מצווה הקב"ה את משה להורות לבצלאל להכין תחילה את המשכן ואח"כ את הכלים (שמות ל"א, א'-י"א): "וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת וְאֶת הַכַּפֹּרֶת … וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל וְאֶת הַשֻּׁלְחָן … וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה … וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת …". ההיצמדות של משה לסדר שבפרשת תרומה היא השגויה. בחירת בצלאל להכין ראשית את המשכן ורק אחר כך את הכלים היא המתיישבת עם הציווי האלקי. מטעם זה מעיד עליו משה כי הוא "בצל – א-ל" – יודע דעת עליון. מה המסר מאחורי מדרש זה? מדוע השכיל בצלאל לכוון לציווי האלקי עוד יותר ממשה רבינו?
ביאור מרתק לאמור מציע הרב קוק (עין אי"ה, ברכות שם). משה, איש האלקים, אשר זה עתה ירד מן השמים, התעקש בגדלותו להקדים עשיית הכלים למשכן: "הנה לפי משפט המוסר כל המקודש מחבירו הוא קודם לחבירו. על כן המשכן שהיה רק הסבה והמקום להכיל בתוכו הארון, והכלים שבהם תעשה עצם העבודה, נוטה על כן ציור השכלי להקדים בלימודו הארון וכלים למשכן". הכלים הם החשובים, ולכן יוכנו תחילה. לעומת זאת, בצלאל הוא איש מעשה, הפרגמטי. הוא מבין כי מעשית הכרחי לבנות קודם משכן לשכן בו את הכלים החשובים: "ובאשר כח מנהגו של עולם היה חזר בנפש הציורית של בצלאל אמר שהסדר הנכון הוא אמנם בכל דבר כפי מנהגו של עולם, שאדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים." דווקא התבוננותו המציאותית של בצלאל היא הנכונה: "ע"כ בצלאל ע"ש חכמתו המיוחדת לו ההרגשית, שתוכל להרגיש בחזקה את המציאות כמו שהיא, שהוא כשבא בתכלית שלמותו עם ברכת אלקים של "ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת". דווקא גדלותו של משה היא לו לרועץ בהבנת הציווי האלקי. משה רואה לנגד עיניו את קדושת הכלים, את התוכן הרוחני. מרוב רצון לכבד את הכלים נפקדות ממשה התובנות האלמנטאריות הברורות כל כך לבצלאל. בצלאל הוא בצל הא-ל. הצל הוא הביטוי המעשי של ההנהגה האלקית על פני האדמה. בצלאל לא רק רואה את קדושת הכלים. הוא גם שואל את עצמו האם לכלים קדושים אלה יהיה מקום בשטח, ולכן בוחר להתחיל מהקמת המשכן, מהתשתית המעשית לקליטת קדושת הכלים. ממדרש זה למדנו, כי על מנת להשמיע את דבר ה' בעולם אין די בהנהגה רוחנית השורה במגדלי שן מנותקים מהמציאות, אין די בעיסוק בכלים קדושים. יש צורך בהנהגה רוחנית היושבת בתוך עמה, והמחוברת חיבור עז אל המציאות, העוסקת בהקמת המשכן, בהכשרת השטח, כתנאי מקדמי לקליטת הקדושה. רצון האלקים אינו רק בשמים, קרוב הוא אלינו מאוד, בפינו ובלבבנו לעשותו.
(ויקהל, תשעד)
