הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)הסכמה מדעת היא זכותו של המטופל לקבל החלטות, בצורה חופשית, באשר לטיפול הרפואי שיקבל, זאת לאחר שקיבל מידע רפואי רלוונטי. הסכמה מדעת מטילה גם חובה על המטפל שלא להתחיל בטיפול בטרם קיבל את הסכמת המטופל, זאת לאחר שנתן למטופל מידע רלוונטי באשר לטיפול וכן הזדמנות להבין את המידע הרפואי ולהביע את רצונו באשר לקבלת הטיפול. בישראל, הפרה של הסכמה מדעת מזכה בפיצוי על פגיעה באוטונומיה.
היהדות אינה רואה במערכת יחסי חולה- רופא, מערכת חוזית – התנדבותית, אלא מערכת מחייבת. יש מצווה על החולה לחפש טיפול וריפוי, ולמנוע תחלואה (רמב"ם הל' דעות פר' ד' ה"א). ויש מצווה על הרופא לטפל ולרפא "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים" (טושו"ע יו"ד הל' סי' של"ו סעי' א'). הרופא נתפס כשליחו של הקב"ה לריפוי ולטיפול בחולה. החולה איננו בן-חורין להחליט באופן אוטונומי שהוא מסרב לטיפול שיכול להועיל לו, ובוודאי טיפול שיכול להציל את חייו, גם אם כוונתו לשם מצווה, כי החולה מושבע ועומד מהר סיני על מצוות פיקוח נפש (ש"ך יו"ד רל"ח ס"ק ה'), ומי שציווה לצום ביום הכיפורים, הוא ציווה לשמוע לרופא שלא לצום.
ערך החיים ביהדות הוא ערך עליון ודוחה כמעט את כל האיסורים שבתורה. זאת בניגוד לתפיסות אתיות עכשוויות המבטלות כמעט לחלוטין את ערך החיים כערך עצמאי, ומתייחסות בעיקר ל'איכות חיים' כערך תחליפי לערך החיים. אמנם גם ביהדות, ערך החיים איננו ערך מוחלט, ובתנאים מוגדרים היטב יש ערכים הדוחים אותו (עיין אינציקלופדיה רפואית הלכתית, פרופ' אברהם שטיינברג, ערך נוטה למות, ד' 2, א', ובהערות החל מהערה 183 ואילך, עמ' 131 ואילך). עקרון האוטונומיה שונה בתפיסתו על פי עקרונות היהדות. אין ספק שהבסיס הרעיוני העומד מאחורי עקרון האוטונומיה, היינו הצורך לכבד את הזולת כמטרה ולא כאמצעי, הוא עקרון מקובל ביהדות, 'כי בצלם אלוקים עשה את האדם' (בראשית ט' ו'). לפי עיקרון זה, המשווה בין כל בני האדם, מובנים דרישות חז"ל והפוסקים לכבד את הזולת ולסייע לו. היהדות מכירה ביכולת המונחת ביסוד האוטונומיה, היינו הבחירה החופשית "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה…ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה…" (רמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"א).
על פי התפיסה היהודית, יש אמנם חופש בחירה לאדם, אך עצם העובדה שיש ביד האדם היכולת לבחור באופן חופשי, איננה אומרת שיש לו היתר לעשות זאת. האדם מישראל מחויב לנהוג על פי ההלכה, ודבר זה כרוך בהכרח בהגבלה על חופש הבחירה. ההלכה מותירה את הבחירה החופשית במקרים מוגדרים כגון הצורך בהסכמתו של החולה לטיפולים ניסיוניים, או לבחירה בין טיפולים חלופיים שונים, או הרשות לחולה נוטה למות לסרב בתנאים מסוימים לטיפולים מאריכי חיים מסוימים (לעיל אינציקלופדיה רפואית שם החל מהערה 243), אך כל מצב בו יש עמדה הלכתית ברורה, על היהודי לוותר על הבחירה החופשית שלו ולנהוג על פי דרישות ההלכה.
(יתרו תשעז)
