פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)נחמה ליבוביץ', "מורת המורים", לא הותירה אחריה צאצאים. אך אלפי תלמידיה, הם ותלמידי תלמידיהם, ממשיכים בדרכה ומנחילים את מורשתה המיוחדת לדורות הבאים.
אחד המיוחדים שבהם, ד"ר יצחק ריינר, זיכה אותנו לאחרונה, בכרך נוסף מפרי ידו (בליווי עצתה הטובה של בריינה יוכבד לוי, ממורות המקרא הוותיקות).
לאחר "הגדת נחמה" לפסח, ו"מועדי נחמה" לחגי תשרי, הגיע תורו של מחזור התפילות לראש השנה, "שערי נחמה". נוסח התפילה לראש השנה ופירושיו, מבוססים על עבודתו המופתית של שלמה טל, "רינת ישראל", שזכו כאן לסְדַר חדש, מאיר עיניים, ואליו נוספו במקומות המתאימים לקוטות, פירושים ועיונים מתוך כתביה של נחמה ליבוביץ'.
בין השאר, ניתן למצוא כאן ביאורים למצוות התשובה וליראת החטא, למזמור "לדוד ה' אורי וישעי", ל"עליה בהר ה' " – הפרק שמלווה את תפילות הימים הנוראים, ל"זכרתי לך חסד נעורייך" שהוא אחד משיאי תפילת המוספין, לתפילת "החזירנו בתשובה שלמה לפניך" ול"יכירו וידעו כל יושבי תבל", אוצר בלום של חוכמה, בינה ודעת, בדרכה של נחמה ע"ה.
מתוך השפע הרב, בחרנו להביא אחד מ"עיוניה" של נחמה ליבוביץ' על "אם כבנים אם כעבדים".
לכינוי כפול זה, העומד במוקד עמידתו של האדם לפני קונו ביום הדין (אך גם בכל ימות השנה), הֵד רחב גם במקרא.
לצד "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הֵם" מופיעה הקריאה הגדולה (דברים יד, א-ב) "בנים אתם לה' אלקיכם, לא תתגדדו… כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה".
פרשנים רבים, ראשונים כאחרונים, תמהו על כפילות ההנמקה הכפולה לאיסור "לא תתגדדו", גם "בנים אתם" וגם "כי עם קדוש אתה".
כדרכה, מהלכת נחמה בעקבותיהם. האבן עזרא מפרש שהיותנו "בנים" לאבינו הקב"ה, שאוהב אותנו יותר מכל, מחייבת אותנו להימנע מהתגודדות גם בשעת צרה ואבל, כמעשה הגוים: "כי כל אשר יעשה [=הקב"ה] – לטוב הוא, ואף על פי שלא תבינוהו, כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם, רק יסמכו עליו, 'כי עם קדוש אתה' ואינך כשאר כל הגוים, על כן לא תעשה כמעשיהם". ההכרה בכך שכל מה שעושה 'רחמנא', הקב"ה, לטוב הוא עושה, מביאה לאיסור הצער היתר. אך אפילו אם תצטער ותתאבל – אל לך לנהוג בעניין זה כמנהג שאר העמים.
הרמב"ן סבור שהנימוקים – "בנים אתם" ו"כי עם קדוש" – הם נימוקים לאותו איסור של התגודדות.
בעקבות הפסוקים, מדגיש הרמב"ן את היות העדה כולה – לא רק הכהנים – "קדושים". כולם – לא רק הכהנים הנבחרים – "בנים" הם לה', וממילא עליהם להישמר במצווה זו. וכדרכו מוסיף הרמב"ן תובנה פסיכולוגית עמוקה: "ולא יאסור הכתוב הבכי [=לגמרי]. כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים אף בחיים".
אכן, היותנו "עם קדוש" מציינת לא רק את שונותנו מאחרים אלא גם את היות נשמתנו נשמה שאינה אובדת אלא נצחית בקיומה. מכיוון שכך, אין המת נכרת לגמרי, אלא עובר לעולם הבא, למחיצתו של הקב"ה וממילא אין להתאבל עליו יותר מדי.
בדרך אופיינית מוסיפה לכאן נחמה את פירושו ה'עדין', הרך, של הרד"צ הופמן: בשונה מאומות העולם, שסבורים שלשם עבודת אלוהיהם דרושים סיגוף, תענית, עינוי הגוף והתגודדות, מצווה אותנו תורה: "בנים אתם" – כמות שאתם, ללא כחל ושרק. גם ללא עינוי וסיגוף, אהובים ורצויים אתם לפני אביכם, הקב"ה, ועל כן אַל לכם לייסר עצמכם בייסורים כדי להתקרב לה'.
את עיונה חותמת נחמה ליבוביץ' במחלוקת תנאים במדרש, האם "בנים אתם" רק כאשר נוהגים אתם כבנים (כדעת רבי יהודה), או שבין כך ובין כך – אפילו אינכם נוהגים מעשה בנים נאמנים – עדיין "בנים אתם לה' אלוקיכם" (כדעת רבי מאיר).
בעל ה"מחזור", מסכמת ליבוביץ', 'פוסק' כרבי מאיר, ומסבה את שימת הלב לשם הכפול בחותמו של פסוק: "בנים אתם – לה' אלקיכם".
לאמור: בין אם הקב"ה נוהג בנו במידת הדין, "אלקיכם", וקל וחומר אם נוהג הוא במידת הרחמים "לה' " – תמיד הייתם ותישארו בניו, "בנים אתם".
את המחזור חתם העורך בדבריה של נחמה ליבוביץ', היפים גם לתורתה-שלה כולה: "מעשה טוב, דיבור נאה ומחשבה טהורה – אינם שבים ריקם, אינם הולכים לאיבוד… ואם יטען הטוען: בשכבר הימים כל ההולכים מאתנו נשכחים, נאמר: כל מעשה טוב, כל דיבור נאה, כל מחשבה טהורה שלהם, דומים לזרע שנטמן באדמה, לשתיל שנשתל: הזרע ינבוט, השתיל יגדל, והעץ אשר יצמח – בצִלו ישבו רבים, מפריו יאכלו ולמראה יופיו יתענגו".
(כי תבא תשעו)
