הנאום המלא של פנחס

עתה לאחר שהאירועים המסעירים מאחורי, אני רוצה לספר לכם מה אני מרגיש וגם לתת לכם מעט עצות מועילות.
אתם בוודאי חושבים כי המעשה שלי הוא דבר רגיל בתקופתי, כאילו שקנאה ושלום הלכו תמיד יחד בזמני. טעות, גם בתקופתי לא אהבו קנאה, כך שהמעשה אותו עשיתי הוא חריג בכל קנה מידה ובכל זמן.
אני יודע שהשבטים מגנים אותי והם אומרים – "ראיתם בן פוטי זה, בן שפיטם אבי אמו (יתרו) עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל?". הם חושבים כי מעשה הקנאות שלי מקורו בפאגניות ובעבודת האלילים של סבא שלי! הם טועים ובגדול! אין קשר לזה.
יש קנאות רצויה וחיובית אבל איני ממליץ עליה לאף אחד לא בדורי ולא בדורכם. הדברים מאוד פשוטים ומזעזעים. לולא עדותו של השם יתברך הייתי בוודאי מוצא להורג ולא הייתי נואם לפניכם כעת. כל עדותי, כוונותי וייחוסי לא היה עוזרים לי.
מהיכן נבעה קנאותי? מאהבה עזה לעם ישראל! ראיתי כי המגפה מתחילה ואינה נעצרת. לרגע חשבתי כי השם זועם כל כך והוא עומד לכלותינו. בדיעבד מתברר כי מעשה הקנאות שלי עצר את המגפה. באותו הרגע לא הייתי בטוח בכך.
יהודים יקרים, לאחר מה שעשיתי נפשי מיטלטלת בין ייאוש לתקווה. נפשי מיוסרת. אני מקווה שהשם ייתן לי את שלוות הנפש ההכרחית כדי שאוכל לחיות בשלום עם עצמי.
לשווא תחפשו צווי בתורה המצווה על קנאת קודש מכל סוג. קנאת קודש אמיתית, זו הבוערת בלבו של האדם גורמת לו לעשות מעשה ללא צווי. אם יהיה צווי לקנא, זו כבר לא תהיה קנאת קודש, אי אפשר לצוות על קנאה. יכולתי בקלות להימנע ממה שעשיתי. אם משה אהרון והזקנים מחרישים למה שאקפוץ בראש? קפצתי כי הרגשתי שאלוקים הפך להיות באותו רגע הא-ל הפרטי שלי, אלוקי. כאשר הרגשתי כך, כבר לא היה אכפת לי ממה שאחרים חושבים או עושים. הניסים שהתרחשו לי מרגע זה חיזקו אותי והבנתי שיתכן כי יש הצדקה למעשי.
אני יודע שעל קנאה טהורה אפשר להעיד רק בדיעבד. אני יודע שהיו שופטים אותי על פי מעשיי ולא על פי כוונתי. כיצד אוכל לשכנע את בית הדין באשר לכוונתי? זו הסיבה לכך ששמחתי לבשורתו של משה רבנו.
אבקשכם להיזהר מאוד מקנאה אמוציונאלית המתחזית להיות קנאת השם יתברך. זה עניין מסובך ביותר והוא אינו מדיד מכל בחינה. יותר מכך, אפילו האדם עצמו לא יכול להיות מודע למקור קנאתו, קל וחומר לסובבים אותו, יהיו אשר יהיו!!
לא קינאתי במישהו אלא קינאתי למשהו. למרות זאת, זה לא מעשה שאתם צריכים לרצות לחקות.
(פנחס תשעז)