הרב שי פירוןרבי פנחס מקוריץ
עלילות נוראיות גרמו לרבי אברהם אבא שפירא, מצאצאיו של המקובל הא-לוהי, בעל ה"מגלה עמוקות" לעזוב את ביתו ולנדוד משקלוב לאזור ווהלין. רבי אברהם אבא שנמנה על חוגי המתנגדים, התוודע לאישיותו של הבעל שם טוב הקדוש והתקרב לתורתו. בנו, רבי פנחס, שנולד בשנת תפ"ו (1726), כבר הפך לאחד מתלמידיו הראשונים של הבעש"ט.
פרשת תצווה מתייחדת, בין היתר, בכך ששמו של משה לא נזכר בה. זו הפרשה הראשונה מאז לידתו בפרשת שמות, ששמו לא נזכר. יש שקשרו את היעדרותו כעונש על שאמר לקב"ה בפרשת העגל (שכידוע על פי חלק גדול מהמפרשים הייתה לפני הציווי על המשכן): "וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (ל"ב ל"ב). והנה, דבריו של משה 'התממשו' ומכאן למדו שעל האדם להיזהר בדבריו. "אֶשְׁמְרָה דְרָכַי, מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי" (תהילים ל"ט ב'). כפי הנראה, לא בכדי, קריאת פרשת תצווה צמודה לז' אדר, יום פטירת משה, שמקום קבורתו לא נודע (הדברים נסמכים על האמור בזוהר הק', פרשת פנחס, דרמ"ו).
בפרשנות וירטואוזית, רואה רבי פנחס קשר בין פירוש זה לבין אירועי הפורים המתוארים במגילת אסתר: סיפור המגילה מדגיש את רצונו של המן "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים". מחשבת המן מבוססת על ההבנה שמציאותם של ישראל מסכנת את מציאותו של עמלק. לכן, 'יד נעלמה' הובילה את המן לתאריך זה, סמוך לפרשת תצווה, בה נעלם משה. כך לא יהיה מי שיגן על העם, ומזימתו להשמידם תעלה יפה. גם שם ה' נסתר, לא נזכר במגילה. הקדוש ברוך הוא, עילת כל העילות, לא זקוק להתגלות כדי שנגלה את עקבותיו בכל אחד מצעדנו. מסובב הסיבות נעלם מהמגילה, משה נעלם מהפרשה, והמן חשב שהגיע הזמן להשמדה.
השבת, נוסיף ונקרא בפרשת עמלק בה נאמר: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים פרק כ"ה, י"ט). הנה, משה הסכים שימחה שמו, והעם יוותר לעולם. בפועל, מי שימחה יהיה עמלק וזרעו, והמן בכללם.
עם כל זה, אני מבקש להרהיב עוז ולהציע פרשנות נוספת. שני סוגים של מנהיגים יש בעולם. כאלה הרואים את עצמם במרכז, סמוכים ובטוחים שרק בזכותם העולם קיים, שאלמלא הם, חורבן היה בא לסביבתם. אחרים, סמוכים ובטוחים שהם 'לא הסיפור'. שכל משימת חייהם היא לשרת את עמם. שימחה שמם, שלא יוזכרו. שאיש לא ידע על גודל תרומתם ועוצמתם. משה רבנו, העניו מכל אדם, מבקש מה' להותיר את העם, גם במחיר ששמו לא יוזכר, מפני שהוא מבין שהוא לא עיקר הסיפור. מבחינתו, אם שמו יימחק והעם יינצל – הוא השיג את מטרתו.
פעמים רבות, מנהיגות נסתרת, נטולת אגו, מלאת השפעה נסתרת, תורמת למציאות העולם יותר ממנהיגות גלויה הדורשת קרדיטים, המבקשת להדגיש את הצלחותיה ואת התלות של כולנו בה.
כשהועלה רבי פנחס לגדולה אמר: "מעולם לא השתוקקתי למשהו שלא היה כבר שלי. כל מה שאני יודע, למדתי קודם לכן, כאשר ישבתי בשורה האחרונה ליד האח, נחבא אל הכלים". רבי פנחס ביקש "מחני נא" ודווקא נכח זה הפך לאחד מגדולי תלמידי רבי ישראל בעל שם.
"והלכת בדרכיו" – מנהיגות גדולה היא זו הבורחת מפרסום, מבקשת להסתתר, ומפילה תחינה תדיר על עמה.
(תצווה תשעז)
