הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בפרשיות ויקהל פקודי המתארות את בניית המשכן, יש חזרה על הנאמר בפרשיות תרומה תצוה. כידוע, אין התורה חוזרת על פסוקים לחינם, ובודאי שלא בפסוקים כה רבים. ננסה לבחון את אחת מהסיבות לכפילות בפרשיות אלו.
בתיאור בפרק העשייה משה מזכיר את אחד מאדריכלי המשכן: ' וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ראו קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה'. משה מקפיד להדגיש את אופן בחירתו של בצלאל שהיתה על פי ה'. הסיבה לכך מצויה במדרש:
'כשירד משה אמר להם לישראל כך אמר הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם בצלאל . התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר ה' למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו שהוא קרובו … אמר להם משה לא אני עשיתי כלום מדעתי אלא ה'…'
לקראת המינויים החדשים קיימת אוירה של חוסר נוחות, וישנם לחשושים ורינונים. כולם בקשו להיות שותפים לבניית המשכן. יש להניח שרבים מהעם ראו עצמם מועמדים מתאימים לתפקידים בכירים הקשורים לתכנון ולעשייה. משה, המנהל הראשי של הפרויקט, ביקש לנקוט אמצעי זהירות. הוא ידע שיהיו מי שיחשדו שהבחירה בבצלאל היא מינוי פוליטי. לכן משה ראה חובה מוסרית לחשוף בפני העם אינפורמציה אודות האדם, שאמור להיות אחראי על הקמת המשכן בפועל. עומד משה ומכריז בהתרגשות – "ראו קרא ה'", פניה ישירה וגלויה של משה אל העם, לא אני בחרתי בבצלאל, אלא ה' בכבודו ובעצמו.
ניתן לדייק רעיון זה מתוך פרשנותו של רש"י על פסוק זה. רש"י מוסיף הערה קצרה לפסוק: "חור – בנה של מרים היה". מה ראה רש"י לספר לנו על הקשר המשפחתי שבין משה לחור דוקא בפסוק זה?
נראה, שרש"י מבקש להדגיש כאן את קרבתו המשפחתית של משה לבצלאל כדי להקדים תרופה למכה. על אף קרבתו המשפחתית של משה לבצלאל זה האחרון נבחר, כי כך ציווה ה'. משה מודיע לעם, שבחירתו של בצלאל היא לא בחירה פוליטית בעלת נגיעה אישית, "ראו קרא ה'" – בצלאל נבחר על ידי הקב"ה.
אמנם היו סיבות אמיתיות שהיו יכולים להזים את החשדות, למשל, חז"ל קובעים (סנהדרין סט ע"ב) שבצלאל היה בן שלוש עשרה. מי היה מעיז למנות 'מינוי פוליטי' נער צעיר אם הוא אינו מוכשר. ללמדנו, שהעם הכיר בכשרונו המופלא, העם הכיר במסירות שהיתה לחור סבו של בצלאל בשעה שעמד והוכיחן על חטא העגל (שמות רבא מח). בצלאל מושרש במסירות, בחור צעיר אבל מחונן וכשרוני. ובכל זאת משה רואה חובה מוסרית לדווח לעם שהקב"ה הוא שבחר בבצלאל.
כל איש צבור חייב לבחור בקפידה מועמד מתאים. אנו יודעים שבמערכת פוליטית הבחירה בבעלי תפקידים נעשית לא אחת גם מתוך שיקולים 'זרים', ולרוב ניתן היה לבחור במועמד ראוי יותר. ניתן ללמוד מבחירתו של בצלאל שתי נקודות משמעותיות. יש לחתור לבחירה במועמד המתאים ביותר. וכמו כן יש להקפיד על שקיפות מלאה בפני העם ובמיוחד שלמראית עין קיימת בעיה. לא נכון למנוע מינוי מתאים מפאת חשדות. משה הוא מנהיג שנבחר על ידי הקב"ה ולא בבחירות ישירות של העם. אף על פי כן, משה אינו מתעלם מחשדות שעלולות לצוף בשעה שהעם ידע מי הוא הנבחר מטעמו להיות מנהל פרויקט בנין המשכן. משה אינו חייב לדווח ובכל זאת הוא חותר לתת דין וחשבון מלא. משקלו הסגולי של הגיבוי הציבורי חשוב ומשמעותי בהחלטות מסוג זה.
(ויקה"פ תשעז)
