הרב יעקב אריאל
הרב הראשי של ר"ג
ידידי הרב יובל שרלו שליט"א, ראש ישיבת ההסדר בפ"ת, קבל בצדק בגליון פרשת בשלח (שבת שירה וט"ו בשבט) על הציבור הציוני דתי, שבשמיטה הקודמת התעלם מאחיו החקלאים הדתיים שומרי השמיטה והארץ, שמסרו את יבולם לידי אוצר ביה"ד. הציבור הציוני-דתי העדיף ברובו יבול נוכרי על תוצרת ישראלית קדושה בקדושת שביעית, בין אם המדובר ביבול נוכרי ממש ובין אם המדובר בשדות שנמכרו לנוכרים על סמך התר המכירה (להלכה גם יבול זה נחשב במידה ידועה כנוכרי, שאם לא כן היה אף הוא קדוש בקדושת שביעית).
הרב שרלו סבר לתומו ובצדק שלאור האכזבה בשמיטה הקודמת, החקלאים הדתיים התייאשו, כנראה, מרעיונם לשמור אה השמיטה בהידור ובשמיטה הבעל"ט הם לא ימסרו את יבולם לידי ביה"ד.
יש לי בשורה, הן מהמיגזר החקלאי והן העירוני. חקלאים דתיים רבים נפגשו לאחרונה בנושא השמיטה עם מכון התורה והארץ. למרות האכזבה מהשמיטה הקודמת, מעוניינים החקלאים גם בשמיטה הבעל"ט למסור את פירותיהם לידי אוצר בית דין ולקיים את מצות השמיטה בהידורה. אולם הפעם הם מתנים זאת בכך בהתגייסות של הציבור כבר השתא להימנות על התחייבות מראש להעדיף את תוצרתם על פני תוצרת נכרית על סוגיה השונים.
ניתן גם לנצל את שנת השמיטה הקרבה ולהחזיר למעגל העבודה חקלאים מובטלים ממגורשי גוש קטיף. הם יכולים לחזור לתחום בו התמחו בהצלחה רבה, בגידולי חממות ומצעים מנותקים. אולם הדבר תלוי רק בציבור אם יעדיף לרכוש את תוצרתם בשנת השמיטה. (לצערנו רק לחלק קטן של החקלאים מעקורי גוש קטיף ניתנה אפשרות להמשיך במקצועם. לרובם לא הוקצו קרקעות ולא ניתנו פיצויים הולמים שיאפשרו להם לשקם את משקיהם. הם כרגע מובטלים האוכלים את בשרם ואת פיקדונותיהם המיועדים לבניין בתיהם מחדש עד שתעלה עת רצון בידי הבירוקרטיה לשקמם…).
כעירוני כרגע, אני מתרשם שגם הציבור בעיר למד מהכישלון של השמיטה הקודמת והפעם מוכן לשנס מותניים ולהיות שותף במצות השמיטה על ערכיה האמוניים והחברתיים.
בין אם נרצה או לא מצות השמיטה חלה על כולנו, גם על העירוניים. כולנו שותפים ונושאים באחריות לשביתת ארצנו בשנת השמיטה. בידינו תלוי הדבר אם ארצנו תשבות כהלכה או שהחקלאים ייאלצו למוכרה לנוכרים כדי להישרד ולהציל את החקלאות וההתיישבות מהתמוטטות.
זוהי שעתה הגדולה של הציונות-הדתית, האם תניף את הדגל המשלב את העם התורה והארץ בשלמותם? האם תיעתר להפצרתם של האדמה והאדם היושב עליה? האם הארץ היא ערך דתי וחברתי עבורה, או סתם פיסת קרקע חסרת משמעות?
בידי הציונים הדתיים העירוניים התשובות לכך!.
(יתרו תשסז)