הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)חוויות סף מוות הוא תחום שזכה למחקרים נרחבים בעשרות השנים האחרונות. בין החוקרים הבולטים בתחום נמצאים ד"ר סאם פרניה, ג'פרי לונג, ופים ואן לומל, שחקרו אלפי מקרים כאלה. השאלה הגדולה היא האם אותן חוויות מתארות מציאות ריאלית, המוכיחה את קיומה של התודעה במנותק מהגוף, או שמדובר בהזיות שמפיק המוח ותו לא. למרות שכל ספקן חובב עם השכלת-גוגל יטען בבטחה שאלו הזיות בלבד, דעתם של החוקרים הפוכה לגמרי: רובם ככולם של אלה שעסקו בנושא בעצמם, ולא רק קראו מאמרים, משוכנעים שהחוויות מעידות על הישארות הנפש לאחר המוות. לפי ד"ר לונג, כמות הראיות פשוט גדולה מכדי לטעון אחרת: אנשים שתיארו אירועים שלא יכלו לדעת אחרת, עיוורים מלידה שהחלו לראות, אנשים שהיו שרויים בהרדמה מלאה ללא כל פעילות מוחית הכרתית, ילדים קטנים ללא מושגים קודמים על העולם הבא, וכן הלאה. ראיונות נרחבים עם חוקרים אלה ניתן למצוא באתר Skeptiko.
בכל אופן, הנקודה שרציתי להתייחס אליה היא היחס הכללי לטענות "הזיה". אין ספק שאלה שחוו את החוויות משוכנעים בריאליות שלהן, שכנוע שנשאר בתוקף גם עשרות שנים אחר כך, ובמקרים רבים משפיע עמוקות על חייו של האדם. כל מי שטוען שמדובר בהזיה, חייב לענות על שאלה פשוטה אחת: אם לדבריך חוויה שנתפסת כאמיתית עשויה להיות הזיה – מניין לך שהמציאות שאתה חווה ברגע זה ממש אינה הזיה? הרי כשם שהם טועים, לדבריך, כך יתכן שגם אתה טועה. ואם תאמר, שאת המציאות שאתה חווה חווים יחד איתך כל שאר האנשים, ועליהם אתה סומך – נשאל אותך, ומניין לך שאותם אנשים עצמם אינם חלק מההזיה?
ברגע שמטילים ספק בריאליות של מה שנחווה כאמיתי, שומטים את הקרקע מתחת כל אפשרות להכיר בקיומה של מציאות אמיתית. הכל עשוי להיות הזיה. מכיוון שאיננו חיים כך בפועל, הרי שהמסקנה המתבקשת היא זו ההפוכה: מה שנחווה כאמיתי, הרי הוא בחזקת אמיתי, עד שיוכח אחרת. יש חוויות, כמו חלומות או הזיות שכרות, שנראות אמיתיות בשעתן, אבל לאחר מכן האדם מזהה אותן כדמיונות. אולם אם יש חוויות שהאדם ממשיך לתפוס כאמיתיות גם זמן רב אחריהן, הרי שהבחירה הרציונלית היא להתייחס אליהן כאל אמיתיות עד שיוכח אחרת.
(ויקה"פ תשעז)
