דמעותיה של בת מלך

דמעותיה וצערה של אם שכולה יהודיה, אינן כדמעותיה וצערה של אם רוצח ומחבל, המשסף וטובח נשים ועוללים.
דמעותיה של אם יהודיה, שחינכה את בנה לחמלה וחסד, לרגישות ולאהבת אדם, להרחבת דעת, לסקרנות ולפתיחות תרבותית, לקבלת האחר בסובלנות, לעזרה לזולת ולמסירות נפש למען עם ישראל, אינן דומות ולו בכהוא זה לדמעותיה של אם הרוצח, שחינכה אותו לשנאה ולקנאות, לזלזול וחילול קדושת החיים, לברבריות וברוטאליות, והשחיתה את נשמתו ברעל של קנאות דתית שהובילה אותו לטבוח עוללים במיטתם.
דמעותיה של אם יהודיה נובעות ממעיין טהור וזך של חן, חסד ורחמים, ודמעותיה של אם הרוצח נובעות ממאגר של רוע צרוף ומזוקק.
האימא היהודיה חינכה את בנה לגבורה לעוז ולענווה, והיא מלאת גאווה בבנה שחרף נפשו למען חבריו תוך מסירות נפש, ולהבדיל אם הרוצח שחינכה את בנה לשנאה ולרוע, גאה בבנה השאהיד הדוקר נשים וילדים חסרי אונים במיטתם.
אימא יהודיה תחלום שבנה יתקדם בחיים, יממש את חלומותיו, יקים משפחה לתפארת, ויתרום לקהילה ולכלל.
אם הרוצח תחלום שבנה ירצח כמה שיותר בני דת אחרת, ושיותיר כמה שיותר נהרות דם ומשפחות שכולות.
אימא יהודיה, תשב ליד בנה בשעותיו הקשות, תאחז בידו, תתפלל עבורו, תדבר אל ליבו, תשיר לו שירים שאהב, ותנסה להקל ככל יכולתה על סבלו: "וְלא יָכְלָה עוד הַצְּפִינו וַתִּקַּח לו תֵּבַת גּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאר".
אם הרוצח, בשעותיו הקשות של בנה, תשליך אותו תחת אחד השיחים, ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחווי קשת, באטימות וברוע: " וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד …".
למרות שלכאורה אלו דמעות ואלו דמעות, אין שום קשר בין דמעותיה של שושנה תיבדל לחיים ארוכים, אימא של העובדת הסוציאלית טלי חתואל הי"ד, והסבתא של ארבעת נכדותיה הילה, הדר, רוני ומירב הי"ד, לבין דמעות אמהות הרוצחים איבראהים חמאד, ופייסל אבו מג'רע, ימח שמם, שעשו וידוא הריגה בתינוקת בת שנה.
אין שום קשר בין דמעות האימהות של הרב אודי ורות פוגל הי"ד טלי וצילה תיבדלנה לחיים ארוכים, הסבתות של יואב אלעד והדס הי"ד, לבין דמעותיה של אימם של הרוצחים חכאם ואמג'ד עוואד, ימח שמם, שאפילו בדל של צלם אנוש לא היה בליבם כשרצחו תינוקת בת 3 חודשים בעריסתה.
לא, אין קשר בין הדמעות, ואין קשר בין האימהות. אלו כולן טוהר ואהבה, ולהבדיל מיליארדי הבדלות אלו מלאות ברוע ובשנאה.
כמה מדויקים ונכוחים הם דבריו של הרש"ר הירש, על התנהגותה של הגר בעבר, והדומות לה בימינו:
"כל התנהגותה של הגר אופיינית ביותר ומציינת את הטבע של בת-חם שלא נתעדן. אם ישראלית לא תיטוש את ילדה, ולו רק כדי לדבר על לבו, ולו רק כדי להקל עליו כדי חלק אחד במליון של שניה. הנוטש ילד באפס מעשה, מפני 'שאין בכוחו לראות בייסוריו', אינו פועל מתוך רחמים; זוהי אנוכיות אכזרית של נפש אדם שנעצרה בטבעה הגס. אדם בעל שיעור קומה אנושי יודע להשליט את הכרת חובתו על רגשותיו העזים ביותר, חובתו משכיחה את הכאב שבלבו ומדריכה את ידו להושיט סיוע ועזרה, ולו יהא בידו רק לגמול חסד עם המתייסר בייסורים ולעמוד על גביו ולהשתתף בצערו".
(תרומה תשעו)