מערכת שבתוןד"ר אלי י. שוסהיים
יו"ר אגודת "אפרת" לעידוד הילודה בעם היהודי
ספר שמות פותח בירידה של בני ישראל מצרימה. בציון שמות השבטים אנו מוצאים סמיכות בין שבט בנימין בסוף פסוק ב', לבין שבט דן המופיע בתחילת פסוק ג'. כידוע בנימין הוא בן הזקונים של רחל אמנו, ואילו דן היה בנה של בלהה, שפחת רחל.
סמיכות נוספת בין שני השבטים הללו מוצאים בספר בראשית (מ"ו), שם נכתבו בתחילה שמות השבטים שיורדים למצרים ותולדותם, ובנוסף מונה התורה את צאצאיהם של שבטי ישראל. כאשר מסתכלים במניין השבטים, מבחינים בנקל כי סמיכות שבט בנימין ושבט דן מבליטה את הערכים המספריים הקיצוניים של הצאצאים. מניין צאצאי שבט בנימין מראה את המספר הגבוה ביותר של הצאצאים- עשרה, ואילו מספר הצאצאים של שבט דן מציין את המספר הנמוך ביותר-צאצא אחד הנקרא בשם "חושים", עליו מספרת הגמרא במסכת סוטה (י"ג.) בתיאור מסע הלוויה של יעקב אבינו ע"י השבטים וצאצאיהם. כאשר השבטים הגיעו למערת המכפלה ונתכוונו לקבור את אביהם, בא עשו וערער על בעלות המערה. תוך כדי דין ודברים ביניהם, חושים בן דן, שהיה חרש, לא הבין מדוע מתמהמהים בקבורתו של יעקב. לאחר שהבין במה מדובר כעס וכאב את ביזיונו של יעקב סבו, עד שהכה במקל את עשיו והרגו.
בספר במדבר, במפקד העם הראשון לאחר יציאת מצרים, כ-212 שנים לאחר המפקד שבפרשת שמות, מוצאים שוב את הסמיכות בין שבט בנימין לשבט דן. מניין הצאצאים של שבט דן שהתחיל מאותו צאצא בודד וחרש -חושים, מונה באותו זמן 62,700 נפשות, המניין השני בגודלו בישראל. לפי סברא פשוטה מניין הצאצאים של שבט בנימין אמור היה להיות לפחות פי עשר יותר ממניין צאצאי דן, שהרי לבנימין היו בתחילה עשרה צאצאים. אך, למרבה הפלא נמצא כי מניין צאצאי בנימין הוא 35,400 בלבד, כלומר לא די בלבד שהמניין אינו גדול ממניין דן כמצופה לפי יחס הבנים, אלא שהוא אף קטן ממנו בצורה משמעותית.
גם במפקד לפני הכניסה לארץ, המצוין בפרשת פינחס, מוצאים שוב את הסמיכות בין שבט בנימין לשבט דן והפער בין שני השבטים עדיין ניכר, שבט דן 64,400 ושבט בנימין 45,600.
ניתן ללמוד לקח לדורות מסמיכות מרתקת זו, וממניין צאצאי שני השבטים.
סברת העולם היא, שילד בעל מום כלשהוא, לא יוכל לתפקד בצורה טובה, וניתן, כביכול, לפקפק אם ישנו ערך לחייו. הדברים אמורים בעיקר בבדיקות טרום-לידתיות, בהן מועלה לעיתים חשש שהילד שייולד יהיה בעל מום, חשש הגורם לייאוש מצד ההורים ואפילו מחשבות על הפסקת חייו של העובר המתפתח ברחם אמו. דן בן יעקב ובעיקר בנו חושים, מלמדים אותנו שלא כך הדבר.
דן הוליד את חושים וגידל אותו במסירות, על אף מגבלת החרשות שלו, מתוך הכרה כי דינו של חושים הוא כשל כל ילד "נורמלי" אחר. ואכן, חושים שפעל בעת הלוויתו של יעקב בעוצמה ובתעוזה, הוכיח בתולדותיו שאין במומו לפגוע בהמשך קיומו של שבט מישראל, ושושלתו אף מוצלחת ומפוארת יותר משאר השבטים על אף נתוני הפתיחה הנמוכים שלו, וכפי שאמרו חז"ל מנפש אחת נוצר עולם ומלואו.
עלינו ללמוד ולהפנים את הלקח שמלמדת אותנו התורה, שכל ילד הוא מתנה גדולה מאין כמוה, ואין ביכולתנו להעריך מה יהיו תולדותיו, פירותיו, ומעשיו של ילד, אפילו בעל מום.
(שמות תשעה)
