הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)בפרשת בשלח אנו קוראים תיאורים מופלאים על אודות יציאת ישראל ממצרים. כחלק מתיאור זה, מופיעים פסוקים בעל משמעויות מהממות מבחינת הפשט כפי שהוא נראה במבט ראשון של הבנתו (שמות יג, כא-כב):
"וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם".
הפסוק מדבר בכמה קולות. מחד גיסא משמע ממנו שה' בכבודו ובעצמו הולך לפניהם, אולם מאידך גיסא עולה שההליכה לפני העם היא דווקא של עמוד הענן. דווקא המלים הראשונות של הפסוק מרמזות על כיוון של פתרון: ה' הולם לפניהם בעמוד ענן, כלומר באמצעות עמוד ענן. אולם, כמה מגדולי פרשנינו הלכו בדרכים שונות, בכדי לבאר את משמעותו הדתית של תיאור זה.
רשב"ם מצביע על זיהוי בין שם ה' המופיע בפסוק זה לישות רוחנית נמוכה מהא-ל, בקובעו: "וה' הולך – מלאך שהיה מוליך לפני ישראל עמוד האש ועמוד הענן". הסיבה לרגישות שמפגין רשב"ם כאן היא התיאור הגופני שהפסוק מייחס לקב"ה, כהולך ממקום למקום. זאת בעוד אנו כיהודים מאמינים באמונה מלאה ומוחלטת שלקב"ה אין צורה גשמית.
במידה רבה ניתן לחוש שרשב"ם מבטא מעין מחאה כנגד דבריו של סבו-מורו, רש"י, על אתר:
"ומי הוא השליח? עמוד הענן, והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם. ומכל מקום את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו, שהרי על ידי עמוד הענן הם הולכים, ועמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך".
כלומר, רש"י איננו מייחס לקב"ה את ההליכה, כי אם את ההולכה, ואילו רשב"ם מבקש לייחס לשם ה' את ההליכה, כפשט הפוסק, אך מחלק בין השם לקב"ה עצמו. לעומתם, גישתו של ר' אברהם אבן עזרא חושפת עמדה פרשנית שונה לחלוטין:
"ידענו, כי השם שוכן עד וקדוש שמו (ישעיהו נז, טו) וישב קדם סלה (תהלים נה, כ), והכתוב ידבר כלשון בני אדם, בעבור כי כח השם הולך עם ישראל, כדרך מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיהו סג, יב). וטעם בעמוד ענן, שלא היה כדמות העבים, רק כדמות עמוד נטוי מן השמים על הארץ. ונקרא העמוד כן, בעבור שמעמד הבית עליו".
כלומר, ה' לא הלך, מלאכו לא הלך, כי אם כוחו, תופעה שבני אדם רגילים לייחס אותה לקב"ה, והתורה דיברה בשפה כזו שתגרום לנו להבין מסר שקרוב לכוונה המקורית, כזה שכל בן אדם מסוגל לעכל ולקבל. כך בפירושו הארוך. אולם, בפירושו הקצר משתווה פירושו לזה של רשב"ם, וכך לשונו:
"אעפ"י שהכתוב אומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים (שמות כ, א) – על יד מלאך הוציאם, וכן כתוב: וישלח מלאך ויוציאנו (במדבר כ, טז) משם, וכן: וה' הולך לפניהם – הוא המלאך. ונאמר על השם, כי הוא שלוחו ובצור (שמות יז, ו) השם".
פירוש נועז ביותר, בהשראת דברי חז"ל, מעניק לנו רבינו הרמב"ן, פירוש שלאחר מכן מתפתח לכדי מהלך קבלי עמוק:
"כבר אמרו (בראשית רבה נא, ב) שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, הקדוש ברוך הוא עמהם ביום ובית דינו בלילה. אם כן פירוש הכתוב שהשם שוכן בתוך הענן והולך הוא לפניהם ביום בעמוד ענן, ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש להאיר להם, כטעם 'אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה' (במדבר יד, יד)".
עם כל זאת, דומה שכל אחד מההסברים הללו נותן לנו תמונה מרתקת על אודות היחס שבין הקב"ה לעמו, בדמות דברי הבבלי עבודה זרה יא, א (תרגום לעברית משלי):
"אונקלוס בר קלונימוס התגייר. שלח הקיסר משלחת רומאית אחריו, משכם בפסוקים והתגיירו. חזר ושלח משלחת רומאית אחרת אחריו, אמר להם: אל תאמרו לו דבר. כאשר הלכו אליו אמר להם אונקלוס: אומר לכם דבר קטן. כל אדם מאיר את הדרך בפני זה שמעליו בהיררכיה, האם המלך מאיר בפני האדם הפשוט? ענו לו: לא! אמר להם, הקב"ה מחזיק את הנר בפני ישראל, ככתוב: 'וה' הולך לפניהם יומם'. התגיירו כולם. חזר ושלח משלחת אחרת אחריו, אמר להם, אל תתקשרו איתו בכלל! כאשר לקחוהו, ראה את המזוזה על הפתח, הושיב את ידיו עליה ואמר להם: מה זאת? ענו לו: אמור אתה! אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו מבפנים והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: 'ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם'. התגיירו. יותר לא שלח אחריו".
(בשלח תשעה)
