מערכת שבתוןעו"ד ערן פלס
פרשת משפטים כוללת בתוכה הלכות ודינים רבים בין אדם לחברו. הפרשה פותחת בעניין "עבד עברי" כדי להוכיח עד כמה יש לכבד כל אדם. התורה מדגישה כי גם לעבד הנמצא במעמד הנחות ביותר יש זכויות יסוד בסיסיות. ברוב המדינות לא הייתה כל זכות לעבדים עד לפני כ-200 שנה.
המשפט העברי משקף עקרונות, וערכי יסוד, העומדים ביסוד התרבות ושיטות המשפט של רוב אומות העולם ודי אם נזכיר כדוגמא את דיני הקניין, זכויות העובד ובפרט ימי ושעות העבודה ופיצויי הפיטורין, מזונות אשה וילדים, דיני שומרים, הזכות לפרטיות ושאר זכויות יסוד שלכולן בסיס מוצק במשפט העברי.
כאן נשאלת השאלה, מדוע לא מקבל המשפט העברי מקום בולט יותר בשיטת המשפט הישראלית. במאמר שפרסם נשיא ביהמ"ש העליון השופט משה לנדוי לפני כ-45 שנה, התלונן השופט לנדוי על אי שילובו כיאות של המשפט העברי וכדאי לקרוא הדברים כהווייתם:
"זו הבעיה הגדולה של המשפט הישראלי המודרני ורבים מאיתנו, אף מן החילוניים שבינינו – כואבים את הכאב על כך שעד כה לא נמצאת דרך הסינתיזה בין המשפט העברי כנכס תרבותנו הלאומית לבין דרישותיה של חברה מודרנית כשלנו".
אפילו נשיא ביהמ"ש העליון (לשעבר), מהליברלים שבשופטי ביהמ"ש העליון, השופט אהרון ברק, אמר כי יש לשלב יותר את המשפט העברי שהוא חלק ממהותנו הלאומית. הנשיא ברק הדגיש שהוא אומר זאת לא מנקודת מוצא דתית אלא ששילוב המשפט העברי חשוב כדי לעצב את דמותנו כעם וכמדינה.
למשימה זו של שילוב המשפט העברי התגייסו ביתר שאת חלק משופטי ביהמ"ש העליון. בתחילה עם קום המדינה, השופטים זילברג וקיסטר ז"ל ולאחר מכן, השופט מנחם אלון ז"ל (בספריו ובפסקיו) ובשנים האחרונות, השופטים רובינשטיין, הנדל וסולברג.
השופט רובינשטיין כתב לפני כ-16 שנה, בעת ששימש כיועץ המשפטי לממשלה (בהקדמה לספרו של פרופ' רקובר לשילובו של המשפט העברי במשפט הישראלי) כי יש 3 משוכות שעל שופט לעבור כדי לעשות שימוש מכובד וראוי במקורות המשפט העברי. המשוכות הן: הרצון, הידע והזמן. כדי לשלב את המשפט העברי, יש צורך ברצונו של השופט לשלב משפט עברי מבלי שיש בכך הבעת עמדה בנושא דת ומדינה, אלא אך ורק הכללת עקרונות וערכי יסוד מהמשפט העברי למשפט הישראלי. יש צורך במידה מסוימת של ידע כדי לעשות שימוש ראוי במקורות המשפט העברי. היום משימה זו קלה יותר, שכן, כידוע, המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים בראשות פרופ' רקובר חיברה ספרים ומאמרים רבים בתחומים שונים ומקיפים של המשפט העברי. שופט גם זקוק לזמן כדי לשלב את המשפט העברי, אולם כיום בתקופת המחשבים, הגוגל, האינטרנט וכו', קל להגיע לכל מקורות המשפט העברי אשר בעבר היו נחלתם של רבנים בלבד.
השופטים רובינשטיין, הנדל וסולברג מרבים לצטט את המשפט העברי לא רק בהליכים שיש בהם זיקה ישירה למשפט העברי (כגון בג"ץ 3752/10 שעניינו למודי הליבה ובג"ץ 10226/08 שעניינו הענקת אזרחות ליהודי מומר שטוען שחזר ליהדות) אלא גם בהליכים משפטיים בהם מתעוררות שאלות משפטיות אוניברסליות.
אזכיר שתי דוגמאות של שלוב המשפט העברי בפסקי דין שניתנו לאחרונה (בשאלות אוניברסליות) בביהמ"ש העליון:
בע"פ 5048/09 שעניינו שיקולי הענישה של קטין, היפנה השופט הנדל למשפט העברי, המתייחס ל-3 קבוצות גילאים; בנות עד גיל 12 ובנים עד גיל 13. בנים ובנות מהגילאים האמורים עד לגיל 20 והקבוצה השלישית מגיל 20 ומעלה. השופט הנדל מצטט בין השאר את הרמב"ם, שו"ת נודע ביהודה ואף את הרב שלמה גורן.
בע"א 8954/11 (פלוני נ. פלונית) השופט סולברג השאיר על כנו צו מניעה שניתן לבקשת בת זוגתו של סופר שביקשה למנוע הפצת ספר שיש בו חשיפת חייהם הפרטיים של בני הזוג.
השופט סולברג ביסס את פסק דינו בין השאר על מקורות המשפט העברי לעניין הזכות לפרטיות, כשהוא מצטט בין השאר מדרשי חז"ל, ראשונים ואחרונים עד שעיתון "הארץ" שאל (במסגרת כתבה על פסק הדין) אם ביהמ"ש העליון הפך לישיבה.
נקווה ונאחל כי המשפט העברי ימשיך להזין את החקיקה והפסיקה במדינת ישראל וככל שתגבר הזיקה למקורותינו, כך תשתכלל ותתעשר שיטת המשפט במדינת ישראל.
(משפטים תשעה)
