יעקב ספוקוינישישה פסוקים בלבד לאחר עשרת הדברות מופיע שוב הציווי האלוקי: "לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" [כ'כ']. מדוע נכתבה שוב אזהרה זו? אמר ר' ישמעאל לא תעשו "דמות שַׁמָּשַׁי המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים, ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים". כלומר, יש פה תוספת לנאמר בדיבר השני. לא רק 'לא יהיה לך' כל עבודה זרה. יש פה איסור להוסיף פֶּסֶל כלשהו יחד עם ה'. רש"י מפרש על פי דברי רבי ישמעאל: "לא תאמר הריני עושה כרובים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כדרך שאני עושה בבית עולמים, לכך נאמר 'לא תעשו לכם'."
על האיסור הזה נאבק עם ישראל בשלהי בית שני מול האוכלוסייה הנוכרית. העימות הזה כמעט שהוביל לצלם בהיכל. ברומי עלה לשלטון הקיסר קאיוס קליגולה [37 – 41] והוא הנהיג פולחן לעצמו בעודו בחיים. הנוכרים, עובדי האלילים בא"י, קיבלו אותו בתור אל. הם בנו לכבודו ביבנה מזבח לעבודה זרה ממול בית הכנסת. היהודים הרסו אותו והנוכרים ראו בכך הזדמנות לנקמה ביהודים. הם פנו לקאפיטון, גובה המיסים עבור רומי, שהיה ידוע כשונא ישראל. קאפיטון הריץ מכתב לקיסר בעל הפתיל הקצר. במכתבו עשה הכול כדי להצית את כעסו של קליגולה כנגד היהודים, והצליח. קליגולה התרגז וציווה להציב פסל זהב ענק בדמותו בקודש הקודשים. את המשימה הטיל על הנציב פטרוניוס. הלה קיבל את הפסל וגייס שני לגיונות צבא אל מול התנגדות צפויה של היהודים. בזמן שחנה בעכו, באו לפניו משלחות של יהודים והתחננו "שלא יכריח אותם לדבר חטא ועברה על תורת האבות. ואם גמרת אומר להביא ולהקים את הפסל, הוצא לפועל את מעשך לאחר שתהרוג אותנו תחילה" ['קדמוניות היהודים']. בנוסף לתחינות, הכריזו היהודים על שביתת עבודה מוחלטת. שביתה זו גרמה לאובדן הכנסות לקופת השלטון.
taylor-wilcox
פטרוניוס התלבט. מחד גיסא, הוא הבין כי אם לא יבצע את הוראת קליגולה, אחת דתו להמית. מאידך גיסא, אם יבצע את פקודת הקיסר, עלול הדבר לגרום לשפיכות דמים ענקית ולאובדן הכנסות לאורך זמן. הוא נועץ בחברו אגריפס, נכדם של הורדוס ומרים, שהיה בקשרים טובים עם הקיסר. אגריפס יעץ לו להודיע לקליגולה כי יבצע את המשימה שהוטלה עליו. יתרה מכך, ברצונו לצעוד בראש צבא גדול עם הפסל מעיר לעיר ורק לאחר מכן לשים אותו בבית המקדש. אלא שמסע כזה לוקח זמן. בינתיים, אמר לו, אלך אני ואדבר עם הקיסר ואנסה לשכנע אותו לוותר על ההוראה ההרסנית. אגריפס, חשב בדרך זו להרוויח שני דברים. א. לגרום להעלאת האגו של הקיסר, שפסלו עובר בכל המקומות בא"י. ב. עד שישתרך הצבא בדרכו לירושלים, ירוויח זמן יקר, בתקווה שיצליח להגיע לקיסר ולשכנע אותו לוותר על דרישתו.
תוכניתו של אגריפס הצליחה. קליגולה השתכנע כי הצבת צלם, כל צלם, בבית המקדש הוא 'ייהרג ואל יעבור' אצל היהודים וויתר. עם זאת, דרש כי היהודים לא ימנעו מהאוכלוסייה הנוכרית להציב פסלים הנושאים את דמותו בכל מקום אחר בארץ. השמועה על ביטול גזירת הצלם בהיכל נודעה בארץ בכב' שבט ולכן נקבע יום זה כיום טוב [מגילת תענית]. גם הוראתו השנייה של קליגולה לא יצאה אל הפועל. עד שהגיעה הפקודה לפטרוניוס, נרצח קליגולה בידי מתנגדיו ברומי ופקודת הפסלים בוטלה.
זמן קצר אח"כ מונה אגריפס למלך ביהודה. מיד כשנתמנה זכה לאהדת החכמים והציבור היהודי. המשנה [סוטה ז-ח] מספרת שאגריפס, שאימו הייתה נוכרייה, כובד לשאת ס"ת במעמד 'הקהל'. כשהגיעו לפסוק, "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי" החלו עיניו לזלוג דמעות. אָמְרוּ לוֹ: אַל תִּתְיָרֵא, אַגְרִיפַּס! אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה! זכרו לו את מעשהו הגדול, כשמנע הכנסת הפסל להיכל.
Yaakovspok1@gmail.com
