משפט וצדק

כמה יכולים להכאיב בני אדם זה לזה! להרוג, להכות, לקלל, להכשיל, להצית, לגנוב, לגזול, לאבד, לנטוש אדם או בע"ח בצרתם, לשקר, לקחת שוחד וכו'.
פרשת השבוע מניחה לפנינו עוולות אנושיות מגוונות ומציינת את התגובות – "החוק" לפיו יש לנהוג במידה והתרחשו. אין עוון בלא דין ומשפט. ועם זאת מעניין לגלות כי המילה "צֶדֶק", אינה נזכרת בפרשה ולו פעם אחת.
הגדרות שונות למושג "משפט" מתייחסות למערכת חוקים שלטונית, שמטרתה לייצר סדר חברתי ע"י ניסוח כללי התנהגות ואכיפתם, בדרך כלל, באמצעות ענישה.
"צדק", לעומת זאת, הוא מונח המייצג פעולה שנעשית על פי אמות מידה של יושר, הגיון או מוסר, שמטרתה להשיב לנפגע את דמי פגיעתו ולפוגע כגמולו.
כאשת מקצוע הפוגשת אנשים שנפגעו פגיעות שונות, ברי לי כי הענשה פיסית, כלכלית ואף מצפונית של הפוגע, אינה משיגה צדק, אלא לכל היותר עושה עם הפוגע דין ומשפט. ויותר מזה, הניסיון למדוד ולכָמֵת צער או כאב, נתפש לעיתים ע"י הנפגעים כמבטא עמדה סובייקטיבית עד פוגענית.
בהקשר זה זכורה לי נערה אשר חוותה בִּיוש חברתי (Shaming), ומלבד הפגיעה בתדמיתה והנזק הכלכלי שנגרם להוריה (צורך במימון סיוע נפשי, שכירת עו"ד וכו'), עוגמת הנפש, שחוותה המשפחה, איימה על בריאותה הנפשית והפיסית. במקרה זה, תשלום והתנצלות שהושגו לאחר מאמץ מצד הפוגע/ת, לא הצליחו להפיג את הכאב ולתקן את נזקי הפגיעה. מיותר לציין כי ביוש הדדי – לא בא בחשבון.
פרשת השבוע מלמדת, לתפישתי, את יוצאי מצרים – משפט עברי מהו. תוך שהיא יוצקת בסיס חברתי מתוקן בו יש תגובה לעוול, יש דין ויש דיין.
באשר ל"הקניית" מידת הצדק לעם העבדים – בכתוב טמונים זרעיו של תהליך חינוכי עדין ומורכב, הכולל: השמעת מצוקתו של הנגזל: "… כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹורוֹ; בַּמֶּה יִשְׁכָּב?" (שמות כ"ב, כ"ו), קריאה נוקבת לפיתוח מבט מוסרי וחשיבה עצמאית: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (כ"ג, ב'), ושרטוטו של נרטיב התגובה האלוקי: "… כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", "וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי" (כ"ב, כ"ו).
(משפטים תשעט)