הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)אינה ה' לידינו אוצרות גדולים מקדמונינו, אולם, כפטיש יפוצץ סלע, ולעתים בכדי לחשוף את עומק סודותיהם יש צורך לעיין בעיון לפנים מן העיון. זאת עשיתי בקונטרס הדל שלפניכם, מתוך חתירה לעמוד על אמיתה של תורה בעניינים הנוגעים לרומו של עולם. מפאת קדושת הספרים אבקש להתייחס בכבוד רב לדברים, וגם מי שחושב שהבין דבר מדבריהם – יישב שבעה נקיים בטרם יורה את הדברים חוצה, ויביא את הרבים לידי מכשול ר"ל. המקורות השלמים שמורים אצלי, וכל מבקש דבר ה' יבוא וידרשם. חשוב לציין שכל המקורות אותנטיים לחלוטין.
"הקהל ניגן 'ושמחת' בחוזק, ואחרי שהניח כ"ק אדמו"ר שליט"א […] על הסטנדר החל […] בידיו הק'[דושות] בתנועות חזקות, בתחילה ביד ימין במהירות יתירה בלי הפסק, אח"כ […] בחוזק ביד ימין ואח"כ ביד שמאל והתחיל להשליך […] מימין לשמאל ואח"כ […] שוב ביד ימין ועוד פ"א (=פעם אחת) ביד שמאל".
"פ"א (=פעם אחת) הייתי […] והעמדתי להשלחן הטהור פירות, ובקבוק יין בעד שני רו"כ (=רובל כסף), ועוד איזה חסידים מאנ"ש (=מאנשי שלומנו) העמידו ג"כ יין להשלחן בעד שני רו"כ הבקבוק, וציוה כ"ק הרבי להמשמש […] שיקח מן השלחן שני בקבוקים ויחליף אותם על בקבוק א'[חד] שמחירו הוא ארבע רו"כ, וכשראיתי זאת אמרתי להמשמש שיקח חזרה מן השלחן רק הבקבוק שלי, ויתן עבורי בקבוק טוב בעד ארבע רו"כ […] ואז אמר בפ"ק (=בפי קדשו) […] אולי הוא מפני מחירו שהוא רב, חמשה רו"כ עבור […] ושלשה רו"כ בעד […] ואמר לי הלא כאשר יצא בפעם הראשון […] היה ג"כ מחירו ח"י זהובים, ואמרתי אולי גם אז הי' זה מחירו רב […]".
" […] כולנו הרי מכירים […] אל תפרשו את זה כצביעות וכהתחסדות. אדרבה! ראו […] כחלון […] שנפתח לרגע קט אל נבכי נפשו, ראו זאת כהזדמנות נדירה לחוש מה מתחולל בליבו פנימה […] זה מה שאני רוצה להיות! זה מה שאני שואף אליו!".
"פעם אחת בערב ראש השנה […] והקוויטלאך מכל העולם היו מונחים לפניו, ויפול עליהם וישא את קולו בבכי, ויאמר 'רבונו של עולם […] מה עשו […] מחסידי מרן ז"ל […] לך'?!".
"ארחיק מעליכם […] שהוא מטומטם ואח"כ טמא […] שיר […] למה נקט דווקא […] שיר […] זה?".
"כי שמעתי […] מאחורי הפרגוד […] בין מקום שכינה להמלאכים […] מהפך […] מהפך […] מהפך […] וע"י אותו הקול אמרו הם […] 'אחותם'! וכן לא יעשה, וע"י התעוררות זה לא יוכלו להם".
"רק אחר בדיקה שהוא נאמן […] דאשכחן בירושלם […] מני […] נפתלי […] ובודאי אין ממנין על ענין גדול כזה כ"א (=כי אם) אחר חקירה ובדיקה אם הוא נאמן […] אם יתבע מעות […] יצטרך לישבע […] אמאי מסתם לי' סתמו […] כי דרך כל אדם לשמור בעצמו ממונו […] שהרי אינו לא של זה ולא של זה […]".
"וזאת צפורה היא האשה […] נאמנותה במידה […] כי יש בה דברים שמכחישים הדעת הנכונה והדומה להם […] ואשר כתוב […] אל תאמן […] אין לסמוך עליו [..] וגם […] לא דבר […] ישר, כי אם […] יהיה המשא ומתן בשאלת הנאמנות והסמכות עליה נייחד דברינו".
"כקליפת השום ובצל מלא תרווד רקב […] תוכו […] יאיר […] לפיד […] ללא חדש […] דבכל פעם […] נשמט ממנו […] אוצר […] שהיה נעלם ממנו […]".
"אריה […] מכלוף […] דרעי […] דינא דמלכותא דינא […] ערכאות דלא מרעי נפשייהו […] במזויף מתוכו […] שחב לאחרים במקום דעשאו שליח […] שליח לדבר עבירה […] כי נפלתי – קמתי […]".
"ועליו נאמר בכל ביתי נאמן הוא, וזוהי הראיה לגדלות […] ולא במציאות בקורת, אפילו שהיא נכונה […] ובודאי מצוה היא להרוס את […] ש"ס […] מה משנה באיזה כלי הוא עושה זאת […] ואיה […] קלטות […] הרב […] לפי זה היה מקום להתבייש […] ".
"המלך […] פנה […] בעידודו של יהודי אחד […] אשר ניבא לו שיכבוש […] ומשם ישלוט על כל […] המדינה […] וציוה על היהודים […] לבנות לעצמם […] חכם […] בשם […] אוחנה […] ההמשך […] היה אות מבשר רעות […] רבו על המלוכה, וכל אחד אומר 'אני אמלוך' […] וסבל רב נגרם ליהודים […] כי רפו ידי עוסקי התורה […] כולם סבלו במצב של האנרכיה הפנימית […] וזאת מכח התנאים הבלתי אנושיים שכפו עליהם אותם שליטים בשם […] 'אחים'. […] אמנם כבר נאמר לעיל שלא תמיד נמצא מי שהטה להם אוזן, ואפילו הכבידו עליהם עוד את ידם, אבל כבר אז לא היתה דרך חזרה מההתערבות הזאת, שרק הלכה והתעצמה […].
(תצווה תשעה)
