'צבא העם' או 'צבא שכיר מקצועי'?

בל נתפתה למקסם הצבא המקצועי. הוא עלול להימצא, בשלב מאוחר מדי, כמקסם שווא

בתקופה האחרונה עולה מידי פעם הרעיון להחליף את המודל של "צבא העם", שגיבש בן גוריון, במודל של "צבא שכיר – מקצועי". המצדדים ברעיון, רואים בו פתרון לבעיות במימוש המודל של "צבא העם" כיום, בעקבות השינויים הערכיים שעוברים על העולם ועל החברה הישראלית. ישנם כאלה הרואים את "היתרונות" של מודל "צבא שכיר מקצועי" במדינות אחרות, והיו רוצים לאמצם. אחרים מצדדים בו בתקוה שבכך יוסר הלחץ הציבורי מאוכלוסיות מסויימות שאינן שותפות בנטל הביטחוני.

אולם, מודל 'צבא העם' בישראל אינו המצאה חדשה! הוא מצוי כבר בפרשתנו, ומשקף את האתוס הישראלי ושורשיו הקדומים: "כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ד' אלקיך בידך ושבית שביו" (דברים כא י). בסוף הפרשה הקודמת פתחה התורה בגדרי ה'יציאה' למלחמה, בדרכי ההתארגנות לקרב ובניין הכוח, ובדברי החיזוק של הכהן 'לעם' שהתקבץ למלחמה: "כי תצא למלחמה וגו' והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם" (דברים כ א-ב). בתשעת הפסוקים מזכירה התורה את היוצאים למלחמה בשם 'העם' חמש פעמים! ללמדנו, שאין מדובר בצבא שכיר של שכירי חרב, אלא במודל 'צבא העם'.

בשונה מעמים אחרים בהיסטוריה, שהעריצו את המלחמה, וראו בה התגלמות של עוצמתם וגדולתם ולכן הקימו צבאות שכירים והשקיעו בהם את מיטב כספם, עם ישראל חרת על דגלו את היצירה והחיים, יצירה רוחנית בשילוב עם פיתוח הפיזי, וראה במלחמה אילוץ, בעת הצורך, כדי להגן על עצמו. ע"כ השקיע את משאביו בחיי יצירה ועבודה, ובעת הצורך כשפרצה מלחמה כוללת הכריז על 'גיוס כללי' וכל העם נקרא לדגל. במלחמת מדין, שהיתה מלחמה יזומה, שנדרש לה רק חלק מהעם, 'אלף למטה' (במדבר פר' לא), הם אינם נקראים 'העם' אלא 'אנשי הצבא'! (שם מוזכר הכינוי 'צבא' 15 פעמים ב-32 פסוקים!).

גם הביטוי 'כי תצא' משקף את מודל 'צבא העם'. ההתגייסות למלחמה נקראת 'יציאה'. 'העם' נקרא 'לצאת' ממקומו ומשגרת יומו למלחמה. בשונה מבמלחמת מדין שם הביטוי: "החלצו מאתכם", "וימסרו", "ויצבאו".

גם 'מודל המילואים' של 'צבא העם' אינו חדש. דוד המלך הקים 'צבא מילואים' שמנה 288 אלף איש, שהיו מתגייסים מידי שנה למחזורי מילואים של חודש. עיסוקו היה 'ביטחון שוטף', והגנה על הגבולות מטרור, כשלא היתה מלחמה כוללת: "… הַמַּחְלְקוֹת הבאה והיוצאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לכל חדשי השנה המחלקת האחת עשרים וארבעה אלף" (דברי הימים א כז א). "שהיו ישראל חלוקים לשנים עשר חלקים וכל חלק וחלק שמש את המלך חודש. וכו'. והם מזומנים ללחום מלחמתו ולכל עבודתו בזה החדש" (רש"י שם).  לא כולם גויסו למילואים, רק אלה שיכלו להתפנות מעסקיהם (רש"י שם).  מי שהיה חלק מסד"כ המילואים נקרא: "מֻכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ" (משנה קידושין ד ה) "מוכתב באסטרטיא של מלך' – פנקס הגייסות שהיו יוצאין למלחמה עם מלכי בית דוד, וכו'" (רמב"ם פיהמ"ש שם). הוא קיבל יחס מיוחד ונחשב למיוחס: "אסטרטיא של מלך – בחלוקת חודש בחודש לצאת למלחמת בית דוד משפחה פלונית בחודש פלוני. ולא היו יוצאים למלחמה אלא מיוחסין, שתהא זכותן וזכות אבותן מסייעתן" (רע"ב שם).

לימים, במוצאי מלחמת ששת הימים, העלה הרמטכ"ל רא"ל יצחק רבין ז"ל על נס מודל זה: "צבא זה שעמדה לי הזכות לעמוד בראשו בעת המלחמה הזאת, מהעם בא ואל העם חוזר. עם המתעלה בשעת דחק, אשר יכול לכל אויב, בזכות רמתו המוסרית, הרוחנית והנפשית בעת מבחן".

בל נתפתה למקסם הצבא המקצועי. הוא עלול להימצא, בשלב מאוחר מדי, כמקסם שווא, שחסרונותיו יעלו עשרות מונים על הבעיות שבמודל הקיים. אסור להמר על הקיום הלאומי!

(כי תצא תשפ"א)

ראו מאמרי 'זהירות מקסם שווא של צבא מקצועי' בערוץ 7

https://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/11308