אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')אם פרשת שופטים מבקשת להסדיר את ענייני הכלל, שהתעסקות בהם נחוצה לנוכח האתגר של הכניסה לארץ ישראל, פרשת כי תצא מבקשת להסדיר את היחסים הפרטיים.
הרש"ר הירש מוצא בפרשה זו חטיבה שהמאפיין אותה היא התביעה מהפרט לשמור על חוק, חסד ומוסר, וכך הוא קובע: "הכתוב מבליט כאן בייחוד אותן הלכות הבאות לעורר את רוח שמירת החוק, את רוח המשפט, החסד והקידוש המוסרי". מכאן ואילך כל יחיד יעמוד ברשות עצמו, ולפיכך יש צורך להחדיר בו את הרוח הזאת בכל מעשה אשר יעשה. פרשה זו דנה בייחוד בחיי המשפחה, ביחסים בין המינים, בחיי הנישואין, ביחס שבין הורים לבנים ובין בנים להורים.
בין ענייני הפרשה אנו קוראים: "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנופל ממנו". הפשט ברור. על האדם מוטלת החובה להציב מעקה בגגו וזאת כדי להימנע ממצב שבני אדם אחרים ייפגעו. חז"ל מצאו 'במעקה' משל לכל דבר בעל פוטנציאל אפשרי לנזק האחר. כמו למשל, איסור גידול כלב רע, או העמדת סולם רעוע.
רבינו בחיי מציע פרשנות על דרך הסוד. "המעקה הוא דבר הסובב והמקיף והוא מקור עליון, קדוש הוא בחכמה ובתבונה ובדעת, והגג הפרוש על הבית הוא החכמה, ולכך צריך הגג מעקה כדי שלא יפריד ויקצץ".
כדי להבין את משמעות הדברים נפנה לפסוק בספר משלי המשמיענו "בחכמה יבנה בית ובתבונה יכונן". מסביר המלבי"ם: "החכמה היא מקובלת והוא אוסף חוקי החכמה מבחוץ, ומקבץ אל ליבו כלליה ולימודיה אחת אחת, והוא נמשל למי שאוסף עצים ואבנים וסיד וכל החומריים הצריכים לבניין הבית ובנה אבן על אבן, אולם התבונה הוא המבין דבר מתוך דבר, אחר שקיבל וקיבץ חוקי החכמה ואסף אותם באמונה, והוא דומה למכונן הבית ושמים עליו הגג והתקרה…". הבית נבנה על בסיס שני יסודות מרכזיים: חוכמה ותבונה. החוכמה היא מה שאדם לומד, התבונה היא היישום של החכמה.
עפ"י רבינו בחיי, מצוות 'מעקה' עניינה בחובת האדם להניח גדרות וסייגים לעצמו. שכן, לעיתים תבונתו של האדם וידיעתו יש בה כדי להכשיר את האפשרות שהאדם יינצל שכלו והשגתו לרעה, יעשה שימוש בכוחו ובמעמדו כדי לפגוע באחר. לכן מצווה התורה להניח מעקה מפני הנזק שהוא עצמו יכול לחולל.
צא ולמד שהחובה לעשות מעקה חלה גם על אדם שיכול מרוב תחכום וידע לפגוע באחר או למצוא הצדקה מדוע הפגיעה באחר מותרת.
(כי תצא תשפ)
