הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"ויאמר לרשע למה תכה רעך" – אלו דברי התורה הראשונים אותם לימד משה רבינו את עם ישראל. קודם לכן הוא נחלץ להציל איש עברי מיד איש מצרי שהכה אותו, ובכך הביא לידי ביטוי את העובדה שאין הוא רק מטיף בשער ומוכיח, כי אם מי שמסכן את עצמו ונחלץ בפועל להציל אדם במצוקה. לאחר שקיים בעצמו "קשוט עצמך" פנה משה רבינו ללמד את יסודות הקיום, והראשון שבכולם הוא למה תכה רעך. לימים בא רבי עקיבא והעמיד את אהבת הרע ככלל התורה כולה "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה". הלל הזקן לימד בעקבותיהם כי על המבקש להתגייר וללמוד את התורה כולה על רגל אחת לפתוח במה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
קביעות אלה מלמדות שני עניינים שיש להם רלוונטיות משמעותית ביותר לימינו. ראשון בהם היא החיונית הגדולה של ענייני בין אדם לחברו בבניין העולם הרוחני. תורת ישראל חותרת לקשר דביקותי עליון בריבונו של עולם, ולמימוש מלא של חזון אחרית הימים בו מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים. ברם, רגלי חזון זה נטועים עמוק בעניינים האופקיים – בין אדם לאדם. מייסד דרכה של אמונת ישראל התאפיין בהיותו "שומר דרך ד' לעשות צדקה ומשפט", ומאז ועד היום זו התשתית העקרונית של תורת ישראל.
האתגר הראשון במעלה של חתירה לזהות יהודית של מדינת ישראל הוא אתגר זה, שיש בו חתירה לצדק ולמוסר מחד גיסא, ולצדקה וחמלה מאידך גיסא. אנו חייבים לשים נושאים אלה בראש סדר היום שלנו, ולחתור לקראתם באופן מתמיד. אין הכוונה לשימוש מניפולטיבי כפי שעושים אחרים במאבק על זכויות האדם, כאשר מדובר רק בזכויות של אלה שאנו חפצים מאוד ביקרם, ואין הכוונה למאבק בשחיתות רק כאשר המושחת הוא ממפלגה אחרת או מהנהגה רוחנית אחרת. מדובר במחויבות עמוקה לתורת ד' שעיקרה החתירה לצדקה ומשפט, ובניית חברה של חמלה ורחמים; מדובר באהבת רע אמיתית, המחייבת דיאלוג ומגע והקשבה וקשר.
השני שבהם היא האלימות כפשוטה. היא מאיימת עלינו. אובדן הביטחון האישי, החרדה מפני נהיגה בכבישים, אלימות פוליטית ההופכת בפי דוברים מסוימים כלגיטימית, כולל בחברתנו שלנו, אלימות של כוחות ביטחון וטשטוש ההבדל שבין כוח שלטוני ובין אלימות, שפה אלימה ביחסים שבין אדם לחברו ובין מפלגה לרעותה, שימוש כוחני בכללי שלטון, אלימות כלכלית ופרסומית, הימצאות האלימות בתוך המשפחה הן בין איש ואשתו והן כלפי הילדים, הרחובות המפחידים – כל אלה מחלחלים ליסודות הקיום שלנו, וסודקים אותם. אנו עלולים למצוא את עצמנו קשורים בנושאים הרוחניים החשובים ביותר והעמוקים ביותר, אולם קורסים פנימה בשל העובדה שחייו של היחיד אינם מוגנים, והוא איבד את ביטחונו האישי.
לא לחינם לימדו אותנו חז"ל כי יש להתפלל לשלומה של מלכות. חז"ל לא דיברו במשנה זו על אידיאולוגיה או על "ממלכתיות" היונקת מראיית גאולת ישראל. חכמים דיברו על האינטרס הפשוט – יצר לב האדם עלול לדרדר אותנו לבליעת איש את רעהו. בשל כך, יש חובה לחזק ולבצר דרכי שלטון וקבלת הכרעות, ולו בשל כך יש להעמיד את התפילה לשלום המלכות החייבת להתמודד עם פרצי האלימות במקומה הראוי לה. גם לעובדי ד' יש תפקיד משמעותי ביותר בהורדת האלימות: "רק אין א-לוהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי".
אנו חולמים ופועלים למען זהותה היהודית של המדינה. לזהות זו קומות רבות, וחלק חיוני מהן הוא יסודות הקיום היהודי כגון שבת ברשות הרבים הציבורית, כשרות במוסדות הממלכתיים וכדו'. קומות גבוהות אלה מותנות בקיומן של קומות בסיסיות יותר. הרבה ניתן ללמוד כי הבשורה הראשונה שיצאה ממשה רבינו הייתה "למה תכה רעך" – רק מבשורה זו ניתן לטפס בסולם שראשו מגיעה השמיימה.
(שמות תשסח)
