איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך, המכון הגבוה לתורהאיתן פנקלשטיין
כשם שעשה הקב"ה נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין, כך עשה להם לישראל נסים על ידי שרי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק. מכילתא דרבי ישמעאל בשלח, ה.
קריאת ההפטרה מעלה מספר שאלות, שפתרונן כפי הנראה טמון בהקבלה לפרשתנו: מה משמעות דרישתו של ברק כי דבורה תבוא עימו, וסירובו לצאת לקרב בלעדיה (ד', ח)? מדוע הסכימה דבורה לדרישתו של ברק מחד, אך מאידך גינתה אותו וקבעה ש"בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא" (ד', ט)? מה היתה תוכנית הקרב המקורית של דבורה, כיצד חשב ברק שיש לפעול, ומה התרחש בסופו של דבר?
נראה כי ההדגשה של הפסוק הפותח את ההפטרה "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת" (ד', א), נועדה ללמדנו על הבעייתיות שבתשועת אהוד – ולרמוז להשפעתה על הפרשיות שבעקבותיה. מאחר ותשועה זו נעשתה על ידי תכססנות אנושית ללא שנראתה בה יד ה', היא הביאה להערצת דמותו האישית של השופט – אך לא לשינוי רוחני עמוק בלב העם.
זו הסיבה שבהפטרתנו יש הדגשה על הסיוע האלוקי לתשועה: "וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ, וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו. וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק" (ד', יד-טו). עם זאת, התיאור לא מבהיר כיצד בפועל בא לידי ביטוי הסיוע האלוקי למלחמה.
לאור דרשתנו, וכן לאור ההקבלות הלשוניות הרבות בין ההפטרה לפרשה, נראה שהתוכנית האלוקית המקורית היתה להטביע את סיסרא על מרכבותיו בשיטפון פתאומי בנחל הקישון. כשם שמשה בהוראת ה' משך בתחבולה את המצרים ומרכבותיהם למלכודת המים שבים סוף – תפקידו של ברק היה להתבצר על הר התבור, וכך למשוך את סיסרא ומרכבותיו למלכודת המים שבבקעת כסולות – כתיאורה של דבורה "נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם" (ה', כא).
אך נראה שברק, כמו עם ישראל בקריעת ים סוף, לא הבין את הפוטנציאל הטמון במלכודת – וחשש להסתפק בכוח קטן שיצטרך להתמודד לבדו עם הצבא הכנעני הרכוב. לכן, לאחר ששמע ברק את דברי דבורה, הוא דרש ממנה את ההשתתפות שלה ושל השבטים הנתונים תחת השפעתה, כמי שישבה "בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם" (ד', ה).
לפי תוכנית הקרב הארצית של ברק, שבטי נפתלי וזבולון הצפוניים אכן יתמקמו על הר תבור, עד שיגיעו כוחותיו של סיסרא לבקעת כסולות שלדרום ההר. אך בעוד שברק והשבטים הצפוניים יתקפו את סיסרא תוך ניצול יתרון הגובה של הר התבור מצפון – שבטי מרכז הארץ ודרומה יתקפו את מחנה סיסרא מכיוון דרום-מערב, מעמק יזרעאל.
דבורה קבעה כלפי ברק ש"לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ", כפי הנראה מפני אותו חשש שהובע מפורשות אצל גדעון "פֶּן יִתְפָּאֵר עָלַי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יָדִי הוֹשִׁיעָה לִּי" (ז', ב). התשועה לבסוף תהיה ביד ה', ועל מנת להדגיש זאת היא קובעת ש"בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא" – ולא ביד הגבר שדרכו להתפאר בניצחון.
עם זאת, בשל דרישתו החד-משמעית של ברק, הסכימה דבורה לקרוא לשאר השבטים להשתתף בקרב. בשירתה מונה דבורה את שבטי מרכז הארץ שבקרבם ישבה, שהסכימו להיענות לקריאתה: אפרים, בנימין, בני מכיר, זבולון ויששכר (ה', יד-טו). שבטים אלה התעתדו להגיע למערכה מכיוון עמק יזרעאל, כדברי דבורה בשירתה "בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו" (ה', טו).
אך כפי שעולה מפרק ד', בסופו של דבר רק שבטי נפתלי וזבולון השתתפו בפועל בלחימה הישירה בצבאו של סיסרא. משירתה של דבורה ניתן ללמוד, שמספר מלכים כנעניים הפתיעו את ישראל כשהצטרפו ללא תמורה כספית לסייע בידי סיסרא – וחסמו את דרכם של שבטי המרכז: "בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ, אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ, בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ" (ה', יט). מלכים אלו חסמו את שבטי המרכז כבר באזור מגידו ותענך – והותירו את ההתמודדות עם צבאו הרכוב של סיסרא לברק ושבטי הצפון, בהתאם לתוכנית האלוקית המקורית.
שירת דבורה אף רומזת לכך שהדרך שבה יצא ה' לפני ברק והימם את סיסרא ורכבו (ד, יד-טו) – היתה בסופו של דבר באמצעות הורדת גשמים שהתנקזו מההרים: "אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה' " (ה', ד-ה). אך מאחר ובשל יוזמתו של ברק שבטי ישראל היו מצויים בהמשך תוואי הנחל, השיטפון לא היה יכול להיות בעוצמה שתטביע ותשמיד את הכנענים, כפי שכנראה תוכנן מראש.
ואכן, יוסף בן מתתיהו מצטט מסורת קדומה, לפיה גשם פתאומי הפך את אדמת העמק לבוץ טובעני, שבו שקעו מרכבותיו של סיסרא. אמנם השיטפון שתוכנן הוגבל, אך די היה בגשם שירד בכדי שברק יסתער על הרכבים הטבועים בבוץ ויביא לתשועת ישראל. אך בניגוד להצלחת התנקשותו האישית של אהוד בעגלון מלך מואב – בכדי שסיפור ההערצה האישית כלפי המושיע לא יחזור על עצמו, את הריגת סיסרא הפקיע ה' מידיו של ברק – ומסר לידיה של יעל.
(בשלח תשסח)
