שבט על-מגזרי

בפרשתנו מצוה התורה על עשית החושן, האורים ותומים: "…ולא יזח החושן מעל האפוד. ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש לזיכרון לפני ד' תמיד. ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרון בבואו לפני ד' ונשא אהרון את משפט בני ישראל על לבו לפני ד' תמיד" (שמות כח כח-ל).
החושן היה החלק העיקרי בבגדי הכהונה: "וכמו שהארון הוא ראש כלי הקדש, חושן המשפט הוא ראש בגדי הקדש. ובו היו האורים והתומים וכו'" (צרור המור שמות כח ל). התורה מדגישה שהחושן צריך להיות על ליבו של הכהן תמיד, ואסור שהחושן 'יזח' מעל האפוד (רמב"ם כלי המקדש ט י). ברם, אם נדקדק בכתוב, 'שמות בני ישראל' צריכים להיות על ליבו של הכהן הגדול תמיד. מדוע? "לפני ה' תמיד, להתפלל עליהם. ובראות את שמות בני ישראל כתובים בחזה, כתובים על לוח לבו, לא ישכחם בעבודתו ובתפלתו. ולזה נקרא חושן משפט, על שנשא משפטם על לבו. וכן שנושא ומכפר עונם בעבודתו" (צרור המור שם כח כט). "משפט בני ישראל על לבו. שיתפלל עליהם שיזכו במשפט" (ספורנו שמות כח ל).
הכהן הגדול לא נועד לשרת רק את שבטו, שבט לוי, וגם לא רק את 'הדתיים', אלא את כל השבטים. על כן מתבקש שיהיו שמות כל בני ישראל חקוקים באבן על ליבו, שיזכור שהם שולחיו ואותם הוא משרת.
שבט לוי הוא שבט על-מגזרי. הוא מפוזר בכל השבטים 'אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל' (בראשית מט ז). כל שבט נצטווה לתת לו ארבע ערים בנחלתו ובכל מקום הוא מייצג את התורה וערכיה "יורו משפטיך ליעקב" (דברים לג י), ואינו נוחל חלק ונחלה (רמב"ם שמיטה ויובל יג י).
שח לי איש נבון: 'מתי נולדה תעמולת המגזריות והסקטוריאליות כלפי הציבור הציוני דתי? כאשר מפלגות שאינן דתיות גילו את היקפו של האלקטורט הדתי וביקשו לנגוס בו. ומצד שני, כשנציגים מהציבור הדתי שביקשו להיבחר לכנסת ולא נמצא להם מקום במפלגה ציונית דתית, מצאו דרך להיכנס לכנסת באמצעות מפלגה שאינה דתית, שבאמצעותו יגרוף קולות מהציבור הדתי. אלה גם אלה ישבו על המדוכה כיצד להתמודד עם הנטייה המובנת של ציבור ציוני דתי לתמוך במפלגה שמייצגת את האידאולוגיה הציונית דתית בה הוא מאמין. כאן נמצא הקופירייטר, שהציע להאשים אותו במגזריות סקטוריאלית! שהמגזר הציוני דתי, לא עלינו, דואג לעצמו על חשבון הכלל!
ועוד המשיך: אם תרצה למדוד את הצלחתה של תעמולת המגזריות הסקטוריאלית תבחן עד כמה אנשים מהציבור הציוני דתי השתכנעו בצדקתה והחלו להאמין שהם אכן מגזר סקטוריאלי, וכדי לחפות ו'לכפר' על כך, הם מצביעים למפלגות אחרות המציגות עצמן ככלל ציבוריות ולא סקטוריאליות (לו יהי! אין מפלגה שאינה סקטוריאלית לאידאולוגיה שלה!), מפלגות שלא רק שאינן מייצגות ומביאות לידי ביטוי את תפיסת העולם הציונית דתית בהתנהלותן הפוליטית והפרלמנטרית, פעמים שהן אף עושות את ההיפך ותומכות בחוקים שפוגעים בצביונה היהודי והציוני של המדינה.
הציונות הדתית היא בבחינת שבט לוי. גם היא אינה מסתגרת ומתבדלת כשבט נפרד, אלא משולבת בכל חלקי החברה הישראלית, ומובילה בנוכחותה בכל מקום שבו נדרשת ערכיות. בבתי המדרש, בהתיישבות, בפריפריה, בהתנדבות, בצה"ל, ובמגזר הציבורי. הוא המגזר שמתחנך שהחושן הנושא את שמות כל בני ישראל יהיה על ליבו ולא יזוח ממקומו, ולא תזוח עליו דעתו (יומא כב ב, ובסנהדרין לח א).
(תצווה תשעט)