ד"ר יצחק קניגסברגבצווי לבניית המשכן, הקב"ה מדגיש את הסיבה לקיומו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה',ח'). הפרשנים מציינים, שתפקיד המשכן היה, להשכין את מציאות הקב"ה בתוך כל אחד מבני ישראל – בתוכם כתיב , ולא בתוכו (בתוך המשכן). מגמה זאת בולטת בתיאור גיוס התרומות לצורך בניית המשכן, דרך בניית כליו ובעבודות שהתבצעו בתוכו.
בגיוס התרומות נאמר : "דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי" (שם כה',ב').
הלשון: "ויקחו לי תרומה" מתמיה. הביטוי: "תביאו לי תרומה", מתאים יותר לתיאור גיוס המשאבים לבניית המשכן. ניתן להסביר זאת כך: כאשר מעניקים חפץ לחבר, יש לבצע שתי פעולות. בפעולה הראשונה יש לקחת את החפץ מרשות המעניק, ובפעולה השניה יש להביאו לחבר. שלב הלקיחה יכולה להיות פעולה פיזית, והיא יכולה להיות פעולה
מחשבתית – לקיחת אחריות להחלטה להענקת החפץ. הענקה כזאת תבוא מתוך שיקול דעת ולא כפעולה ספונטאנית, רגשית. הקב"ה ביקש, שהתרומה שבני ישראל יביאו להקמת המשכן, תבוא מתוך הכרה, ולא מתוך התרגשות: "ויקחו לי תרומה", ולא "תביאו לי תרומה".
בחטא העגל, בני ישראל הביאו את הזהב לאהרן, מתוך להט רגשי לעשיית העגל: "וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו ממצרים לא ידענו מה היה לו. ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן" (שם לב',א'-ג'). את התופעה הזאת רצה הקב"ה למנוע. משה הבין את המסר. בפנותו אל בני ישראל הוא השתמש באותו מטבע לשון: "קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת" (שם לה',ה'). בשלב הראשון קחו אחריות להחלטה, האם אתם רוצים להביא מאתכם את התרומה, ורק אחר כך תביאו אותו לבניית המשכן .
לאחר ההכרזה הדרמטית: "נעשה ונשמע" במעמד הר סיני, הגיעה זמן פירעון שטר ההכרזה. הנכונות לוותר על זהב , כסף, נחושת ושאר הפריטים לצורך בניית המשכן, תמלא את ההכרזה בתוכן יישומי , מתוך הכרה בצורך לבניית המשכן, ולהשגת היעוד: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" .
המשכן, כליו ועבודות המשכן מלאו תפקיד חשוב בהשגת היעוד: "ושכנתי בתוכם". בני ישראל היו זקוקים לאמצעי המחשה, כדי שירגישו את קרבת האלוקים. כלי המשכן והעבודות הייחודיות שנעשו בעזרתם, באוהל מועד ובחצר המשכן, פעלו על חמשת החושים. מנורת המאור העשויה מקשה אחת, ככר זהב משקלה, על שבעת נרותיה הדולקות, פעלה על חוש הראיה. מזבח הקטורת, והעלאת הקטורת עליו בכל בוקר ובין הערביים, פעלה על חוש הריח. החצוצרות, השופרות ושאר כלי הזמר שבידי הלויים, פעלו על חוש השמע, בעזרת הצלילים והמנגינות שבקעו מהם. שלחן לחם הפנים ,עליו הונחו שנים עשר חלות, ומזבח העולה שבחצר המשכן, עליו הקריבו את הקרבנות, פעלו על חוש הטעם. ארון הברית בקודש הקודשים, שהכיל את הלוחות וספר התורה פעל על העל חושי שבאדם , על שכלו ומחשבתו.
המשכן סימל את שילוב החלק הגשמי והחלק הרוחני בעבודת ה' וביטוי לרעיון: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
כל הכלים שבתוך אוהל המועד, להוציא את מנורת המאור, היו עשויים עץ ומצופים זהב: "ועשית ארון עצי שיטים, וציפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו . ועשית שלחן עצי שיטים וציפית אותו זהב טהור" ( שם כה',י-ל'). "ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שיטים וציפית אותו זהב טהור" (שם ל',א'). "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תעשה המנורה. ככר זהב טהור יעשה אותה".(שם כה',לא-מ').
מדוע נעשו כלי המשכן מעץ בציפוי זהב, ולא נעשו מזהב טהור, בדומה למנורת המאור?
הדעת נותנת, שהקב"ה חס על כוחם של בני לוי ממשפחת הקהתי. את כלי המשכן, הם נשאו על כתפיהם בעזרת המוטות. משקלו הסגולי של הזהב , גבוה פי עשרים ממשקלו הסגולי של העץ . במעמסה כל כך כבדה, ספק אם משפחת הקהתי היו יכולים לעמוד. את מנורת המאור היו חייבים להכין מחומר לא דליק, כדי למנוע התלקחות המנורה מהנרות שדלקו בה תמיד. לכן נבחר הזהב כחומר שממנה הוכנה המנורה.
אין חשיבות לחומרים שמהם היו עשויים כלי המשכן. בין אם זה מחומר זול, כמו עצי שיטים, ובין אם מחומר יקר, כמו זהב טהור, ובלבד שעל ידם ובעזרתם, יושג היעוד :"ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".
(תרומה תשסט)
