אהבה וענן

עמוד ענן מלווה את עם ישראל בלכתו ביום ועמוד אש, בלילה: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת, יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא יָמִישׁ… לִפְנֵי, הָעָם" (שמות י"ג כ"א- כ"ב).
פסוקים ציוריים אלה, מפגישים אותי עם שירתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק ומעוררים בי מוטיבציה לקרוא את הכתובים מנקודת מבטו הייחודית, המזהה בענן מושא לכמיהה אנושית לקשר ולאהבה.
"וְאִם-יִשְׁאַל הַמַּלְאָךְ// בְּנִי, נִשְׁמָתְךָ אַיֶּהָ?// שׁוּט בָּעוֹלָם, בַּקְּשֶׁנָּה, מַלְאָכִי!//
יֵשׁ בָּעוֹלָם כְּפָר שַׁאֲנָן, מֻקָּף חוֹמַת יְעָרִים,// וְלַכְּפָר רְקִיעַ תְּכֵלֶת, בְּלִי מְצָרִים רָקִיעַ,//וְלִרְקִיעַ הַתְּכֵלֶת בַּת-יְחִידָה בְאֶמְצַע: //עָב יְחִידָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה.
וּבְצָהֳרֵי יוֹם קַיִץ בָּדָד שִׂחֶק-שָׁם יָלֶד,//יֶלֶד עָזוּב לְנַפְשׁוֹ, רַךְ וְיָחִיד וְחוֹלֵם –
וַאֲנִי הוּא הַיֶּלֶד, מַלְאָכִי.// פַּעַם אַחַת הִתְעַלֵּף כָּל-הָעוֹלָם וַיִּשְׁתֹּק,// וּשְׁתֵּי עֵינֵי הַיֶּלֶד הַשָּׁמַיְמָה נִמְשָׁכוּ,// וַיִּרְאֶנָּה, הַיְחִידָה, הַזַּכָּה, הַבְּרוּרָה,
וְנַפְשׁוֹ יָצְאָה בִרְאוֹתוֹ, כְּצֵאת יוֹנָה מִשּׁוֹבְכָהּ,//אֶל הָעָב הַנֶּחְמָדָה…".
תלאות עברה נשמתו של ביאליק ואף הצטנפה בתוך דמעה שנשרה על דף גמרא קדושה. אך לא שם הסתיים מסעה:
"… וַעֲדַיִן הִיא טָסָה וּמְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם,// מְשׁוֹטֶטֶת וְתוֹעָה וְאֵינָהּ מוֹצֵאת תַּנְחוּמִין;
וּבַלֵּילוֹת הַצְּנוּעִים שֶׁבִּתְחִלַּת כָּל-חֹדֶשׁ,// בְּהִתְפַּלֵּל הָעוֹלָם עֲלֵי פְגִימַת הַלְּבָנָה,// הִיא מִתְרַפְּקָה בִכְנָפָהּ עֲלֵי שַׁעַר הָאַהֲבָה,// מִתְרַפֶּקֶת, דּוֹפֶקֶת וּבוֹכִיָּה בַחֲשָׁאי,// וּמִתְפַּלְּלָה עַל-הָאַהֲבָה" (ואם ישאל המלאך, תשרי תרס"ה).
אבקש "לתרגם" את השיר ברוח הפרשה:
חיי ישראל במצרים לא היו "כפר שאנן" (כלשונו של ביאליק) ולא שמי תכלת ועננה לבנה. ואולם ילדות שניה הזדמנה לבני יעקב, עם יציאתם משעבוד, כאשר התעלף העולם ושתק – "לא יחרץ כלב לשונו" (שמות י"א, ז'). אז יצאו הם מתוך עבדותם, רוגשים כילדים מן החופש ומסכנת המרדף ונשאו עיניהם – וראו ענן. ונפשם יצאה לקראתו.
עבור ביאליק – אהבת העב (הענן) הלבנה (של אדם לאשה, לשכינה), מבטאת צימאון אנושי לקשר, אהבה מתגעגעת, תמימה וטהורה, שנגזר עליה שתפוג או תישאר כתפילה בלתי ממומשת.
עמוד הענן הנזכר בפרשתנו, מציע לנו קשר "ממומש" ועמוק הרבה יותר, של קרבה והשגחה. ריבון העולמים, מושא אהבתנו, מלמדנו הכתוב, אינו קליל, רך ומתפוגג, לא (רק) בשמים הוא, אלא כזה הפוסע עמנו לכל אורך הדרך, מלווה אותנו בָּימים, וגם בזמנים הנדמים לנו כלילות.
(בשלח תשעט)