חודש אדר כחודש השמחה

בנימין מונק – מנהל "מכון ירושלים לחזנות"

אם נתבונן בדברי הגמרא הידועים "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – הרי שמטבע הלשון "משנכנס" הוא בהחלט ייחודי, מעניין ואומר דרשני. במבט ראשון לכאורה הביטוי "משהגיע אדר" או "משהחל אדר" היה מתאים הרבה יותר. מה הענין המיוחד ב"להיכנס" לאדר?
ההסבר לדבר הוא כי כאן מונח רמז דק בדבר ה"שמחה" האמורה. אין המדובר בשמחה מן השפה ולחוץ, שמחה הבאה ממוסיקה רועשת ואמצעים חיצוניים אחרים. השמחה עליה מדברים חז"ל היא שמחה שקטה ומופנמת, שמחה עמוקה הבאה ממקור עליון – שמחת אמת. ל"שמחה" זו דרוש זמן והכנה כלכל דבר עמוק ורוחני. לכן גם לחודש אדר שהוא חודש "מוצלח ושמח" כמובא בספרים, נדרש זמן והכנה כדי להפנים את השמחה כדי ל"היכנס" לאדר ו"להיכנס" לשמחה ולא לתת לכך רק ענין של "מזל" בצורה הפשוטה של המילה. רק כאשר אנו מפנימים את מהות החודש הזה, אך כאשר "נכנסנו" אליו בנפשנו – או אז אפשר ויש להרבות בשמחה, כי אז השמחה היא שמחת אמת ולא ביטוי חיצוני וריק. מאידך, גם באבלות וצער – יש להתבונן באותה מידה ולא להשתמש בביטויי צער חיצוני גרידא – לכן גם "משנכנס אב ממעטין בשמחה". ונשים לב גם לעוד דקדוק קטן בלשון חז"ל שהוא קודש קדשים: לא האדם נכנס לאדר כמעבר טכני שלנו בלוח השנה – אלא ה"אדר" נכנס אלינו כלומר שוב, מהות החודש חייבת להיות מופנמת ומוכנסת בנפשנו .
בהסבר דברי הגמרא ישנם פירושים רבים ושונים. רש"י מפרש: "משנכנס אדר. ימי נסים היו לישראל פורים ופסח" (תענית כט.). והסביר את כוונתו החתם סופר שהיות ובשני החדשים האלו (אדר וניסן) אירעו ניסים – הרי זו חזקה. (שו"ת או"ח סי' ק"ס). אולם מלשון הגמרא עצמה במסכת תענית משמע שמדובר בענין של מזל החודש שהוא טוב לישראל (לשון הגמרא הוא: "ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה" – כלומר מזלו של אדר הוא טוב) וללא קשר לניסים שהזכיר רש"י.
ה"שפת אמת" במסכת תענית מביא הסבר נוסף "משום שבאדר הי' קיום הקרבנות והמקדש דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה, ונדבו בני ישראל בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ"י למקדש הי' שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר וכשקורין פ' שקלים מתעורר זה". ואילו המאירי מביא בקצרה ב"בית הבחירה" במסכת תענית: "משנכנס אדר מרבין בשמחה הכל הערה שראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן". ישנו הסבר שונה לגמרי, והוא לפי הפסוק במגילת אסתר "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב" המרמז על "חודש" רווי שמחה.
(ויקה"פ תשסט)