מערכת שבתוןעו"ד שלום שמעון
מרים אחת משבע נביאות שקמו בישראל (" ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה…"), משחר ילדותה כך מתואר בחז"ל הייתה אסרטיבית בהתגייסותה לטובת המשך קיומה של האומה הישראלית. היא זאת שמטיחה באביה כך על פי הגמ' בסוטה יב. " אבא,קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלה על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות!…". שכשגזר פרעה " כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו…" אמר עמרם שהיה גדול הדור ומוליך ומעצב דעת קהל, " לשווא אנו עמלין" עד שאנו מולידין יבואו אנשי פרעה וישליכו את הבנים ליאור, "עמד וגרש את אשתו, עמדו כולם וגרשו את נשותיהן ". מששמע עמרם את דבריה הנוקבים של בתו " עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו נשותיהן ".
היינו מצפים לכאורה מגדול דור כעמרם לזהות את ההשלכות של גזירתו ולא להזדקק לעצתה של בתו הצעירה, נדמה לי כי בהקשר זה צריך לומר את הדבר הבא : – מרים הצעירה החפה מחרדות, דאגות ופחדים של הורים, יכולה להשקיף אל המציאות הקשה והאנומלית של גזירת השמד ממקום של אופטימיות הנובעת מהיותה חדורת אמונה שנצח ישראל לא ישקר ולא יכזב ולשכנע את עמרם אביה לזנוח את חרדותיו, דאגותיו ופחדיו האבהיים ולסחוף אותו להבין את חרדתה לקיומו והמשכיותו של עם ישראל. מול הטענה המשכנעת הזאת עמרם מתקשה לעמוד ומחזיר את הגלגל אחורנית.
מרים לא רק מדברת ומחלקת עצות, היא מעורבת גם בעשייה ולא נרתעת מליטול סיכונים אישיים.
בעיצומה של גזירת " כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ", מתפקדת מרים יחד עם אמה יוכבד כמיילדות, המילדות העבריות, שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים – מזוהות בחז"ל כשפרה ופועה. מרים גם מסתכנת בהצלתו של אחיה משה. על הפסוק " ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו ", נאמר בשמות רבה, ," לפי שהייתה מרים מתנבאת ואומרת – עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל ", כדי לוודא שנבואתה מתקיימת ולנוכח טענת עמרם כלפיה(כשהטילוהו את משה ליאור),היכן היא נבואתך ? מתייצבת מרים על שפת היאור לוודא קיומה של הנבואה. מרים פעם אחר פעם בזה לסכנות כשמדובר במעשים החיוניים לעתידו של ישראל.
מאותו מקום בדיוק נבעו כפי הנראה דבריה של מרים כלפי אחיה משה שנים רבות לאחר מכן. " ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח. ויאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וישמע ה' ". על פי הספרי מרים קלטה משיחה עם גיסתה ציפורה הכושית, כי משה פרש מאשתו. בסרט הזה היא כבר הייתה, היא מודעת לסכנה הטמונה לעתידו והמשך קיומו של העם בחיקוי צפוי של המון העם את מעשהו של גדול הדור. העונש שקיבלה מרים על אף שאמת דברה, על אף שהמטרה הייתה ראויה,- היה על הדרך, על הסגנון, על שלא פנתה ישירות למשה והעדיפה שיחה בעלת מאפיינים רכילאים עם אהרון.
עם שלם המתין בסבלנות שבעה ימים עד האסף מרים. ללמדך שהאירוע הנקודתי לא גרע כי הוא זה מאהבתם למרים האופטימית הגדולה, חדורת האמונה בנצחיותו של העם, שלא בוחלת לעשות לשם כך מעשים, אף שיש בהם סיכונים אישיים.
(שמות תשע)
